החיסונים בחסידות - מה דעת הרבי מלובביץ’?

במסכת אבות כתוב “אל תפרוש מן הציבור” ויש בזה כמה פרושים. אחד מהם הוא הכלל ההלכתי המורה לא להתבדל ממנהגי הציבור אם אין חיוב הלכתי. על הציבור שורה ברכה יותר מאשר על הפרט והפרישה מהכלל במקום בו אין הכרח, גורמת לנזק ולחילול ה’.

את הכלל הזה מביא הרבי בנוגע לחיסונים: ראוי לסמוך על זכות הציבור, להתחסן כפי שמתחסן הרוב וכפי המלצות מערכת הבריאות בכל מדינה. “במענה על מכתבו בו שואל אודות הזריקות שעושים עתה לילדים קטנים, איך ינהג בזה. הנה בכגון דא נאמר אל תפרוש מן הצבור, וינהג כמו שעושים רוב הכתה בבית הספר בה לומדים ילדיהם שיחיו”.

ועוד בנוגע לערבות הדדית: ידוע שאהבת ישראל היא נדבך מרכזי במשנת חב”ד. אדם הבוחר שלא להתחסן זו כמובן זכותו, אולם להטיף לכך בפומבי זו כבר פגיעה ביכולת החברה לחזור לחיים תקינים, מה שאינו עולה בקנה אחד עם מצוות אהבת ישראל.

הרבי הרבה להשתמש בדוגמאות מתופעות טבעיות כמשל לעניינים רוחניים. אחת מהתופעות הטבעיות שאותן המשיל לתהליכים רוחניים היו חיסונים ודרך פעולתם.

“ויהי רצון שלא יתרשם, על פי מאמר חז”ל כל התחלות קשות.. ואדרבה זה יעורר בו תוספת כוח וגילוי כוחות הנעלמים, וכידוע גם כן בתגליות חכמת הרפואה בתקופה האחרונה, אשר בכדי שהגוף יעמוד בפני מחלות תקיפות לא עלינו הנה זורקים בו מעין ודוגמא קלושה ממחלה זו, ועל ידי זה יוצר הגוף כלי מלחמה עד המחלה שלא תבוא כלל בגבולו והוא הנקרא בשם “חיסון” (Vaccination), ועל דרך זה הוא ברפואת הנפש, וכידוע.. בדמיון שבין רפואת הנפש ורפואת הגוף, ע”י העלם מדומה קלוש יוצרת הנפש כלי מלחמה, שמבטלים ההעלמות והסתרים אמיתיים”.