סיפורי חכמים לילדים: שקט, אבא ישן! חלק א

בַּתְּקוּפָה שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עֲדַיִן קַיָּם, לָבַשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה אַחֲרַאי עַל עֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ, בְּגָדִים מְיֻחָדִים. הוּא לָבַשׁ אֵפוֹד, מֵעֵין סִנָּר עָשׂוּי זָהָב, וּמֵעָלָיו לָבַשׁ חֹשֶׁן – בַּד מְרֻבָּע וּבוֹ מְשֻׁבָּצוֹת שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁסִּמְּלוּ אֶת שְׁנֵים-עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. הָיוּ אֵלּוּ אֲבָנִים יְקָרוֹת בִּמְיֻחָד וּלְכָל אַחַת מֵהֶן הָיָה שֵׁם אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁלְּכָל שֵׁבֶט בְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ שֵׁם אַחֵר.

וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד הִתְגַּלָּה כִּי בַּחֹשֶׁן שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה עוֹטֶה עַל בְּגָדָיו חֲסֵרָה אֶבֶן אַחַת, אֶבֶן הַיָּשְׁפֵה. חִפְּשׂוּ אֶת אֶבֶן הַיָּשְׁפֵה וְלֹא מָצְאוּ. בִּקְּשׁוּ מֵאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לִתְרֹם אֶבֶן לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא מָצְאוּ תּוֹרֵם. הִצִּיעוּ לִקְנוֹת אֶת הָאֶבֶן בִּמְחִיר גָּבוֹהַּ, אֲבָל אִישׁ לֹא הִצִּיעַ אֶת הָאֶבֶן לִמְכִירָה, כִּי לְאִישׁ לֹא הָיְתָה אֶבֶן כָּל-כָּךְ יְקָרָה.

יש אבן טובה

בְּאַחַד הַיָּמִים נוֹדַע כִּי אֵצֶל הַסּוֹחֵר דָּמָה בֶּן נְתִינָה מֵאַשְׁקְלוֹן יֶשְׁנָה הָאֶבֶן הַטּוֹבָה וְהַיְּקָרָה, אֶבֶן היָּשְׁפֵה. דָּמָה בֶּן נְתִינָה לֹא הָיָה יְהוּדִי, וּכְלָל לֹא יָדַע כִּי חֲסֵרָה אֶבֶן בַּחֹשֶׁן שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. סָפֵק אִם יָדַע מָה זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל, מָה זֶה חשֶׁן, וְאֵיזו אֶבֶן חֲסֵרָה בּוֹ. רַק שָׁמְעוּ זֹאת חֲכָמִים, וּמִיָּד הִתְאַרְגְּנוּ לַמַּסָּע. הֵם אָסְפוּ כֶּסֶף רַב כְּדֵי לִרְכֹּשׁ אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה וְנָסְעוּ לְאַשְׁקְלוֹן כְּדֵי לְהַצִּיעַ לְדָמָה בֶּן נְתִינָה סְכוּם נָאֶה. הָעִקָּר שֶׁתַּחֲזֹר אֶבֶן היָּשְׁפֵה לַחֹשֶׁן שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.

הִגִּיעוּ הַחֲכָמִים לְבֵיתוֹ שֶׁל דָּמָה. טוּק-טוּק-טוּק.

"שָׁלוֹם, אָדוֹן דָּמָה, אֶפְשָׁר בְּבַקָּשָׁה לְהִכָּנֵס?"

דָּמָה הִזְמִין אֶת הָאוֹרְחִים לְהִכָּנֵס: "בּוֹאוּ בְּבַקָּשָׁה, שְׁבוּ בַּסָּלוֹן. אֲבָל אָנָּא, דַּבְּרוּ בְּשֶׁקֶט. אַבָּא שֶׁלִּי יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. בְּמָה אוּכַל לַעֲזֹר לָכֶם, יְדִידַי הַיְּהוּדִים?"

כִּחְכֵּחַ רֹאשׁ הַמִּשְׁלַחַת בִּגְרוֹנוֹ וְאָמַר: "אֲדוֹנִי, בָּאנוּ אֵלֶיךָ בִּשְׁלִיחוּת מְיֻחֶדֶת. אֶגַּשׁ יָשָׁר לָעִנְיָן: שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ בָּאֹסֶף שֶׁלְּךָ אֶבֶן מְיֻחֶדֶת וּשְׁמָהּ יָשְׁפֵה. בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלָּנוּ לוֹבֵשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חֹשֶׁן וּבוֹ תְּרֵיסַר אֲבָנִים, וְאֶבֶן היָּשְׁפֵה נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָּה. כְּבָר זְמַן רַב אָנוּ מְחַפְּשִׂים אֶבֶן כָּזוֹ, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה טָעוּת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ אֶת זֶה, אֲבָל אֹמַר בְּכָל זֹאת: אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לְשַׁלֵּם כָּל מְחִיר תְּמוּרַת הָאֶבֶן. וּמָה שֶׁחָשׁוּב לָנוּ גַּם: אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַמַּהֵר וְלַחֲזֹר לִירוּשָׁלַיִם כְּדֵי שֶׁנַּסְפִּיק לְהַגִּיעַ עוֹד לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת."

 
הזדמנות עסקית

הָאִישׁ הִתְרַוֵּחַ בַּכֻּרְסָה וַחֲבֵרוֹ, גִּזְבַּר הַמִּשְׁלַחַת, הוֹסִיף: "כָּךְ שֶׁזּוֹ הִזְדַּמְּנוּת עִסְקִית טוֹבָה מְאוֹד בִּשְׁבִילְךָ אֲדוֹנִי. אֲבָל כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, זוֹ הַצָּעָה לִמְהִירֵי הַחְלָטָה. מְשַׁלְּמִים, לוֹקְחִים אֶת הָאֶבֶן וְהוֹלְכִים, שָׁלוֹם וְתוֹדָה."

לִפְנֵי שֶׁדָּמָה הִסְפִּיק לְהַגִּיד כַּמָּה וְלָמָּה, הוֹצִיא הַגִּזְבָּר מֵהַתִּיק הַשָּׁחֹר שֶׁבְּיָדוֹ שַׂק בַּד מָלֵא מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְהִנִּיחַ אוֹתָם עַל הַשֻּׁלְחָן: "תִּסְפֹּר! יֵשׁ פֹּה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף כֶּסֶף."

דָּמָה הִבִּיט בְּשַׂק הַמַּטְבְּעוֹת, הִבִּיט בַּחֲכָמִים וְאָמַר בְּהִסּוּס: "מִצְטַעֵר, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל."

הַחֲכָמִים הֻפְתְּעוּ. מָה זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא יָכוֹל?

"אוּלַי תִּצְחֲקוּ, אוּלַי זֶה יִשָּׁמַע לָכֶם מוּזָר, הַהַצָּעָה שֶׁלָּכֶם בֶּאֱמֶת מְאוֹד מְפַתָּה, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל. לְפָחוֹת לֹא כָּרֶגַע."

הַחֲכָמִים לֹא הֵבִינוּ: "רוֹצֶה שְׁבַע מֵאוֹת אֶלֶף?"

"לֹא יָכוֹל."

"שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף?"

"לֹא מְסֻגָּל."

"מִילְיוֹן?"

"אֵין עַל מָה לְדַבֵּר"

"תִּרְאֶה, דָּמָה," אָמְרוּ הַחֲכָמִים, "אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לְהַכְרִיחַ אוֹתְךָ, אֲבָל אַתָּה צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לָנוּ מָה הַבְּעָיָה."

מה הבעיה?

דָּמָה לֹא עָנָה. הוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ, פָּתַח דֶּלֶת צְדָדִית, הֵצִיץ פְּנִימָה וְחָזַר.

"מִצְטַעֵר, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל. הָאֶבֶן אָכֵן נִמְצֵאת בְּכַסֶּפֶת הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁבִּרְשׁוּתִי. הַהַצָּעָה הַכַּסְפִּית שֶׁהִצַּעְתֶּם נְדִיבָה מְאוֹד, וְגַם אֵין לִי שׁוּם הִתְנַגְּדוּת לִמְכֹּר לָכֶם אוֹתָהּ בַּמְּחִיר שֶׁהִצַּעְתֶּם..."

חִיְּכוּ הַחֲכָמִים: "נוּ, אָז מָה הַבְּעָיָה? הָבֵא אֶת הָאֶבֶן, קַח אֶת הַכֶּסֶף וְשֶׁיִּהְיֶה בְּמַזָּל וּבְרָכָה."

אָמַר דָּמָה בֶּן נְתִינָה: "הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי יָשֵׁן."

עַכְשָׁו הַחֲכָמִים בֶּאֱמֶת לֹא הֵבִינוּ אֶת דְּבָרָיו שֶׁל הָאִישׁ הַמּוּזָר הַזֶּה. בַּהַתְחָלָה הוּא אָמַר לָהֶם לְדַבֵּר בְּשֶׁקֶט, אַחַר-כָּךְ הוּא אָמַר שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לִמְכֹּר לָהֶם אֶת הָאֶבֶן, וְאָז שִׁנָּה דַּעְתּוֹ וְאָמַר שֶׁיִּשְׂמַח לִמְכֹּר לָהֶם, אֲבָל לֹא עַכְשָׁו. וְכָעֵת הוּא אוֹמֵר שֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ יָשֵׁן – אֵיךְ זֶה קָשׁוּר לָעִנְיָן?