סיפורי חכמים לילדים: שקט, אבא ישן! חלק ב

דָּמָה הִבְחִין בְּחִילּוּפֵי הַמַּבָּטִים שֶׁל חֲבוּרַת הָאֲנָשִׁים מוּלוֹ, וְלֹא נָתַן לָהֶם שְׁהוּת אֲרֻכָּה לְהַרְהֵר. "אֲנִי אַסְבִּיר לָכֶם בְּדִיּוּק: הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַכַּסֶּפֶת נִמְצָא בְּתוֹךְ אַרְנָק מְיֻחָד. הָאַרְנָק נִמְצָא מִתַּחַת לַכָּרִית, עַל הַכָּרִית מֻנָּח הָרֹאשׁ שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי וְאַבָּא שֶׁלִּי יָשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה. אִם אוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ – אַבָּא שֶׁלִּי יִתְעוֹרֵר וְ... הוּא לֹא אוֹהֵב שֶׁמְּעִירִים אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הַשְּׁלַאף-שְׁטוּנְדֶה שֶׁלּוֹ – שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלּוֹ. יוֹתֵר מִזֶּה, הוּא לֹא פַּעַם אָמַר לִי: "דָּמָהלֶ'ה, שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלִּי זֶה הַדָּבָר הַיָּקָר לִי בְּיוֹתֵר. אֲנִי לֹא מוּכָן שֶׁיָּעִירוּ אוֹתִי בְּעַד שׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. אִם מְעִירִים אוֹתִי אֲנִי פָּשׁוּט נִהְיֶה עַצְבָּנִי וְרָעֵב, בִּלְתִּי נִסְבָּל וְקַרְצִיָּה. אֲנַחְנוּ מִשְׁפָּחָה שֶׁאוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת עֲסָקִים, אֲבָל אֶצְלֵנוּ סָגוּר תָּמִיד בֵּין שְׁתַּיִם לְאַרְבַּע."

מתי יתעורר אבא?

"וּמָתַי הוּא יִתְעוֹרֵר, אַבָּא שֶׁלְּךָ?" שָׁאֲלוּ הַחֲכָמִים.

"אוֹהוֹ, זוֹ שְׁאֵלָה טוֹבָה. גַּם אֲנִי הָיִיתִי שָׂמֵחַ לָדַעַת. הוּא יָכוֹל לָקוּם בְּכָל רֶגַע, אֲבָל זֶה יָכוֹל לָקַחַת לוֹ גַּם חֲצִי יוֹם אוֹ יוֹם שָׁלֵם. לְאַבָּא שֶׁלִּי יֵשׁ הַפְרָעַת שֵׁנָה. הוּא מִתְקַשֶּׁה לְהֵרָדֵם, אֲבָל כְּשֶׁהוּא נִרְדָּם – הוּא מִתְקַשֶּׁה לְהִתְעוֹרֵר, כָּךְ שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם מָתַי, וַאֲנִי מֵבִין שֶׁאַתֶּם דֵּי מְמַהֲרִים... קְצָת חֲבָל לִי לְהַפְסִיד אֶת הָעִסְקָה, אֲבָל אַבָּא זֶה אַבָּא, כָּבוֹד זֶה כָּבוֹד וְשֵׁנָה זוֹ שֵׁנָה."

"כֵּן, הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנַחְנוּ מְאוֹד מְמַהֲרִים, וְלֹא נוּכַל לְחַכּוֹת יוֹתֵר," אָמַר רֹאשׁ הַמִּשְׁלַחַת, "אֲבָל זֶה מְאוֹד יָפֶה שֶׁאַתָּה לֹא מֵעִיר אֶת אַבָּא שֶׁלְּךָ. אֲנַחְנוּ מְאוֹד מַעֲרִיכִים אֶת זֶה."

אצלנו באשקלון מכבדים את ההורים

"כֵּן," אָמַר דָּמָה, "אֶצְלֵנוּ בְּאַשְׁקְלוֹן וּבַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ, הַכָּבוֹד לַהוֹרִים חָשׁוּב יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר. אֲנַחְנוּ מְכַבְּדִים אֶת הוֹרֵינוּ, וִילָדֵינוּ מְכַבְּדִים אוֹתָנוּ. אוּלַי בִּזְכוּת זֶה אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים גַּם בָּעֲסָקִים שֶׁלָּנוּ. לִפְעָמִים אוּלַי מַפְסִידִים עִסְקָה בִּגְלַל זֶה, אֲבָל הַרְבֵּה פְּעָמִים בִּזְכוּת הַכָּבוֹד שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹהֲגִים בְּהוֹרֵינוּ, אֲנַחְנוּ נִמְנָעִים מִמְּרִיבוֹת וְכָךְ מַצְלִיחִים בַּעֲסָקֵינוּ."

יָצְאוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בִּשְׁתִיקָה מִבֵּיתוֹ שֶׁל דָּמָה בֶּן נְתִינָה. עָלוּ עַל הַכִּרְכָּרָה וְנָסְעוּ לִירוּשָׁלַיִם. הַגִּזְבָּר הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵפֵר אֶת הַשֶּׁקֶט: "כָּזֶה דָּבָר עוֹד לֹא רָאִיתִי. אֵיזֶה כָּבוֹד הוּא נוֹהֵג בְּאָבִיו. הָאֱמֶת, חָשַׁבְתִּי שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הוּא יָעִיר אוֹתוֹ, וְשֶׁהוּא עוֹשֶׂה זֹאת רַק כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת הַמְּחִיר..."

וְאַחַד הַחֲכָמִים אָמַר: "הָיָה שָׁוֶה לִנְסֹעַ עַד אַשְׁקְלוֹן כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיךְ אָדָם שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרָה וְלֹא מַכִּיר אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וַאֲפִלּוּ לֹא אֶת הַפָּסוּק 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ,' שׁוֹמֵר כָּל כָּךְ עַל כְּבוֹד אָבִיו. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מִמֶּנּוּ עַד כַּמָּה חֲשׁוּבָה הִיא מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים."

מחפשים פרה אדומה

חִפְּשׂוּ הַחֲכָמִים אֶבֶן יָשְׁפֵה בְּמָקוֹם אַחֵר וּלְבַסּוֹף מָצְאוּ. אֲבָל כַּעֲבֹר שָׁנָה הָיוּ צְרִיכִים לִמְצֹא פָּרָה אֲדֻמָּה. פָּרָה אֲדֻמָּה זוֹ פָּרָה מְיֻחֶדֶת וּנְדִירָה שֶׁהַתּוֹרָה מְצַוָּה לְהַקְרִיב כְּדֵי לְטַהֵר אֶת מִי שֶׁנִּטְמָא. רֹב הַפָּרוֹת, אַתֶּם וַדַּאי יוֹדְעִים, אֵינָן אֲדֻמּוֹת וְלָכֵן פָּרָה אֲדֻמָּה הִיא מְאוֹד יְקָרָה.

שׁוּב חִפְּשׂוּ וְלֹא מָצְאוּ, וְשׁוּב שָׁמְעוּ שֶׁבְּאַשְׁקְלוֹן, אֵצֶל גּוֹי אֶחָד, דָּמָה בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ, יֵשׁ פָּרָה שֶׁכָּזֹאת. שׁוּב בָּאָה הַמִּשְׁלַחַת, שׁוּב טוּק-טוּק-טוּק. הַפַּעַם, כְּדַאי לְצַיֵּן, הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה לֹא הֻחְבְּאָה מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל נְתִינָה וְהַחֲכָמִים סִפְּרוּ לְדָמָה עַל מְבֻקָּשָׁם.

"יָדַעְתִּי שֶׁתַּחְזְרוּ" – אָמַר דָּמָה – "אֲנִי מֵבִין שֶׁאֶבֶן יָשְׁפֵה כְּבָר מְצָאתֶם, וְאֶת הַפָּרָה אֶשְׂמַח לִמְכֹּר לָכֶם. אִם לֹא אִכְפַּת לָכֶם, תְּנוּ לִי תְּמוּרַת הַפָּרָה אֶת הַסְּכוּם שֶׁהִצַּעְתֶּם לִי עַל אֶבֶן הַיָּשְׁפֵה. אָז הִפְסַדְתִּי בִּגְלַל כְּבוֹד אַבָּא שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף כֶּסֶף – תְּנוּ לִי כָּעֵת אוֹתוֹ הַסְּכוּם, וְהַפָּרָה הָאֲדֻמָּה שֶׁלָּכֶם."

פרה מבית טוב

שִׁלְּמוּ החֲכָמִים אֶת הַכֶּסֶף בְּלִי לְהִתְמַקֵּחַ וְנָטְלוּ עִמָּם אֶת הַפָּרָה. הֵם שָׂמְחוּ לִרְאוֹת שֶׁבִּזְכוּת כִּבּוּד הוֹרִים, זָכָה דָּמָה שֶׁיִּקְנוּ דַּוְקָא מִמֶּנּוּ אֶת הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה. וְאַחַד הַחֲכָמִים אָמַר: "דַּוְקָא מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי הָעֻבְדָּה שֶׁפָּרָה שֶׁגָּדְלָה בִּסְבִיבָה שֶׁבָּהּ מְכַבְּדִים כָּךְ אֶת הַהוֹרִים, תַּגִּיעַ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כֻּלָּם יִרְאוּ אוֹתָהּ וִיסַפְּרוּ אֶת הַסִּפּוּר עַל דָּמָה וְאַבָּא שֶׁלּוֹ."

וְדָמָה נִפְרַד מֵהֶם בִּלְחִיצַת יָד וְאָמַר: "אוּלַי בֶּאֱמֶת הִגִּיעַ הַזְּמַן לְסַפֵּר לְאַבָּא שֶׁלִּי אֵיךְ בִּזְכוּת כִּבּוּד הוֹרִים גַּם הִפְסַדְנוּ כֶּסֶף, וְגַם הִרְוַחְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה. אֲנִי אֵלֵךְ לִרְאוֹת אִם הוּא כְּבָר הִתְעוֹרֵר."

מבוסס על תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף לא