חדשות
כותבת אמונה אלרן: "כשהקורונה התחילה להתפשט והמניינים עברו לתפילות רחוב היה לי חלום לנסוע ולצלם משכני תפילה זמניים בכל הארץ. החל מכיסאות שהוצבו בשורה באמצע דרך ראשית, דרך ארוני סידורים שנקדחו לגדרות בתים ועד למניינים מסודרים עם ארון קודש וספרי תורה.
"כל כך רציתי להוציא את זה לפועל, והייתי בבית המדרש בתנאי קורונה (כלומר, לא יכולה לצאת לשום מקום עד סוף הקפסולה, כשכל קפסולה היא שבועיים בערך). פספוס הזדמנויות מאכזב מעט, אבל העדפתי לא לשוטט ברחבי הארץ באמצעה של מגיפה עולמית. למרות זאת, לא הצלחתי להתאפק ובית הכנסת היחיד שצילמתי היה זה שהוקם בצורה זמנית במגדל עֹז, ותראו איזו רמה יש לו (פטריות חימום! ניילונים-מגני-קור!).
"לא מזמן קראתי משנה שנגעה בי מאוד והתחברה לי לסיפור הזה של תפילות רחוב - "בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת" - כלומר, בית הכנסת יותר קדוש מהרחוב, אבל גם הרחוב עצמו קדוש. גם ברחוב יש קדושה! זה מרגש אותי."