מסכת יומא
דף ד עמוד א
* בין כהן גדול העובד ביום הכיפורים ובין הכהן השורף את הפרה - מזין עליו בכל שבעת ימי הפרישה מכל חטאות שהיו במקדש.
* הגמרא מביאה ברייתא כדעת רבי יוחנן, הסובר שחובת פרישה שבעה ימים לכהן גדול ביום כיפור נלמדת ממילואים, וברייתא כדעת ריש לקיש הסובר שחובה זו נלמדה מסיני.
דף ד עמוד ב
* "וישכן כבוד ה' על הר סיני" - לדעת רבי יוסי הגלילי: מעשה זה אירע לאחר מתן תורה, לדעת רבי עקיבא: מעשה זה אירע קודם מתן תורה. (והגמרא מבארת ששורש מחלוקתם הוא האם ניתנה תורה בששה בסיון או בשבעה בסיון).
* "וגילו ברעדה" - במקום גילה שם תהא רעדה.
* הגמרא מביאה שני תירוצים ליישב את הסתירה בין הפסוק "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן" לבין הפסוק "ויבא משה בתוך הענן".
* "ויקרא אל משה" - לדעת רבי אלעזר: משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלק לו כבוד למשה.
* "ויקרא אל משה וידבר" - למה הקדים קריאה לדיבור? לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורהו.
* מלואים - לדעת רבי יוחנן: כל הכתוב בהן מעכב בהן, לדעת רבי חנינא: דבר המעכב לדורות מעכב בהן שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן.