יהדות
התורה אומרת- "ואהבת לרעך כמוך" ולא "את". הדרגה של אהבת השני, שיהיה לו טוב, זאת מצווה. אדם שמרגיל את עצמו לומר שהכל טוב, שה' ייתן גם לשני, זאת מצווה עשה מהתורה ואז האדם מגלה שהוא יהיה אדם שמח- כי הוא יודע שהבקשה שלו התגשמה.
לכן צריך להרגיל את עצמו בהתבוננות וברצון הזה.
המקובלים מסבירים שאפשר להגיע לאהבת ישראל ע"י זה שהוא זוכר שכעל ישראל הם "ערבים זה לזה" ובגמרא נאמר- "ערבים זה בזה" כלומר שכל הנשמות קשורות אחד לשני. כשהוא מרגיש שכולנו למעשה ברשת אחת שמחברת את כל החוטים הרי שזאת דרגה גבוהה ביותר של המצווה.
כיום בדור שלנו יש שנאה ברחובות צריך לחשוב על השני- איך הוא גדל, מה עבר עליו וכו'. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" ואם הוא מתנהל לא כראוי צריך להילחם בזה.
אבל צריך להבדיל בין היהודי שבו לבין המעשים הלא טובים שלו.
כך זה בכל רבדי החיים- זוגיות, שכנים, עבודה. מי שרואה מישהו שפגע, חז"ל אומרים ש"צריך להעביר על המידות ואז מוחלים לו כל עוונותיו". יהי רצון שנזכה לכך.