נשיא מועצת גדולי התורה הגרי"ג אדלשטיין: "צריכים להתעורר לתשובה מפטירת הצדיקים"

במהלך שיעורו השבועי, עורר מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין בדברי חיזוק עקב האסון הנוראי באתרא קדישא מירון בעת הילולת הרשב"י. "אלו הצדיקים שנפטרו בל"ג בעומר, זה מעורר, הציבור מתעורר, אבל צריך להבין את הענין, צריך להתעורר תשובה! זה דין, רואים מידת הדין, גם באנשים צדיקים".

"אז לכן, יוצא שהדין בצדיקים גורם התעוררות תשובה לכל הציבור והצדיק במיתתו גרם את זה, רק אחד זה לא כל כך גורם, אבל היה כמה, היו ארבעים וכמה שנפטרו, וזה מעורר מאד את הציבור לתשובה. אבל כמובן, מדברים על מאמינים בני מאמינים, שזה מידת הדין, רואים מידת הדין, אז זה מעורר לתשובה אז כל הזכויות של כל הדור, זה בכל העולם הרי זה מתפרסם הדבר הזה, בכל העולם מדברים על זה אז כל כלל ישראל שמתעוררים לתשובה בזכות אלו שנפטרו יש להם את הזכויות של כל כלל ישראל!".

ראש הישיבה הוסיף כי "הציבור שואל מה לעשות, הציבור צריך להתעורר! להתעורר במעשים, חיזוק! איך מתחזקים? צריך ספרי מוסר! עוסקים בחיזוק! יש ספרי מוסר, מוסר שמעניין, וסתם, זה חיים טובים ומאושרים, כבר דיברתי פעם על זה, אנשים כאלה אמרו לי, בעלי משפחה, התחילו ללמוד כל יום קצת משהו ספרי מוסר, משהו, והבית עם אווירה אחרת לגמרי, אווירה נעימה בבית, השמחה בבית, בבית יש אווירה אחרת, אווירה נעימה, חיים מאושרים זה חיי מוסר, חיים עם חשבון, זה החיזוק שצריך להיות, וזה המטרה, זה העניין של מה שהיה".

"יש דברים שהם מאד חשובים שלא כולם יודעים שזה עיקרים חשובים מאד, שמירת הלשון. אין ביקורת על אף אחד, לכף זכות!  יש גמרא בשבת שמי שדן לכף זכות אז מן השמים ידונו אותו גם כן לכף זכות והרי אדם צריך זכויות, אדם נכשל אז לדון לכף זכות, שהוא לא אשם, הוא שוגג, לכף זכות, ואם הוא דן אחרים לכף זכות דנים אותו לכף זכות, זה גמרא בשבת. וזה אפילו לא רק בדיבור, זה גם בלב, בגמרא בשבת שם לא היה שם דיבור, היה בלב, בלב הוא דן לכף זכות, בלבו הוא חשב שיש סיבה, כנראה יש סיבה, מה שהוא עושה ככה, מה שהוא חייב לי והוא לא משלם את מה שהוא חייב לי כנראה יש סיבה, והכל היה נכון, והוא לא דיבר, הוא לא עשה עסק מזה, אין קפידא, לא מקפידים".

הוסיף מרן ראש הישיבה, "יש סיבה להקפיד ולא מקפידים, הכל בידי שמים, לא להקפיד. לא לדבר, לשתוק, וגם בלב לא להקפיד. וגם אם מישהו מקפיד עלי אפילו שלא בצדק צריך לפייס אותו, שלא יקפיד, לעשות חסד עם המקפיד שלא יקפיד, לפייס אותו שלא יקפיד אפילו שהוא לא צודק, זה לטובתי שלא יהיה קפידא, וגם הוא לזכות אותו ולסלק ממנו את החטא של הקפידא לסלק ממנו את החטא, זה זיכוי, לזכות אותו".