נחשפו שבע ספרי תורה במיקום סודי בכנסייה

מעלון 'שיחת השבוע':
עוזי סנדורי ושישה מחבריו ליחידה התכוננו לצאת למשימה שאת טיבה לא ידעו. השעה 11 בלילה, ירושלים, שנת תשל"ז (1977).

זו הייתה שנת שירותו הראשונה ביחידה משטרתית מיוחדת, שעיקר עיסוקה במשימות מודיעין. פיקד עליה רפי פלד, לימים מפכ"ל המשטרה.

המפקד הורה לשבעת הגברים להצטרף אליו, ואליהם הצטרף אזרח שאותו לא הכירו. הצוות עלה למיניבוס אזרחי והאזרח החל בנסיעה, בלי לעדכן את החבורה לאן פניהם מועדות.

כעבור נסיעה של כעשר דקות פנה הרכב לכיוון שער יפו בעיר העתיקה ונכנס לחניה ברחבת משטרת הקישלה. "עלינו לרדת. בואו אחרינו", קרא המפקד.

החבורה החלה לצעוד בעקבות המפקד והאזרח, בלי שמי מהם מסגיר ולו במילה אחת את אופי הפעילות שאליה הם צועדים ויעדה.

בצעדים מהירים התקדמה החבורה בין הסמטאות הצרות של העיר העתיקה. כעבור כמה דקות מצאו את עצמם השוטרים עומדים מול שער אחת הכנסיות האורתודוקסיות בעיר. האזרח שליווה אותם נקש נקישה ועוד נקישה על דלת העץ הכבדה והמתין למענה.

כעבור דקה נפתחה הדלת. לתדהמת בני החבורה ניצב מולם כומר לבוש גלימה שחורה. הכומר בירך אותם לשלום וסימן להם להיכנס פנימה. "שבו בבקשה", הזמין אותם בחיוך.

פליאתם של חברי היחידה גברה והלכה. מה להם בחצות הלילה בין כתליה האפלוליים של כנסייה עתיקה?

למבואה נכנס עוד איש דת נוצרי, ועל-פי לבושו ההדור הסיקו החברים כי הוא ראש הכנסייה. שני אנשי הדת התפנו לשיחת חולין ונימוסים עם מפקד היחידה והאזרח שהוביל אותם למקום.

חצי שעה עברה. במשך כל הזמן לא פסקו חברי היחידה מלהתלחש ביניהם לפשר הימצאותם בכנסייה, וניסו לנחש מה צופנות להם הדקות הבאות. הם חשו כמו בסיפור פנטזיה דמיוני שמתרחש במציאות.

ואז שמעו את האזרח שהוביל אותם למקום אומר לכומר בערבית: "טוב, בוא ניגש לעבודה". ראש הכנסייה קם ממקומו וסימן לכל הנוכחים לעלות בעקבותיו לקומה השנייה. החבורה התרוממה ממקום מושבה וצעדה בעקבותיו.

הם נכנסו לחדר רחב, שלפי השערתם שימש חדר אירוח. עדיין עמדו תוהים ונבוכים, מביטים זה בזה, בלי להבין את פשר מעשיהם כאן.

לחדר נכנס אדם ששימש ככל הנראה איש התחזוקה של הכנסייה. בידו אחז פטיש, ופנה לעבר הקיר המזרחי של האולם, שהיה מכוסה וילון בצבע אדום עז.

הוא הסיט את הווילון הכבד, ומאחוריו נגלה קיר מצופה לוחות עץ לכל אורכו ורוחבו. עוד בטרם הספיקו להבין את המתרחש, הניף האיש את הפטיש והחל לפרק במרץ את לוחות העץ מהקיר.

כעבור זמן קצר נקרעו הלוחות מהקיר, ועיני הנוכחים נקרעו מתדהמה: בגומחה שבתוך הקיר ניצבו לא פחות ולא יותר – שבעה ספרי תורה!

מכל ההשערות שניסו לשער ולנחש, לא עלה בדעתו של איש מהם כי הם עתידים למצוא בתוך כנסייה, מאחורי קיר מוסתר, מספר רב כל-כך של ספרי תורה...

בעודם עומדים נפעמים מול האוצר שנגלה לעיניהם נשמע קולו של מפקד היחידה, פלד, שהקיץ אותם מחלומם והחזירם לקרקע המציאות. הוא פקד עליהם: "כל אחד ואחד לוקח ספר תורה אחד בזרועותיו ויורד למטה".

הם יצאו במהירות מהכנסייה, שבעה בחורים, בטור ישר, בשעת לילה מאוחרת, וכל אחד מהם אוחז ספר תורה בידיו, ממהרים לעבר הרכב שהמתין ברחבת הקישלה. מחזה סוריאליסטי שכמו לקוח ממחוזות הדמיון.

עם האוצר היקר בידיהם הגיעו השוטרים למשרדי היחידה. האזרח שליווה אותם הודה להם ופנה לדרכו. לאחר מכן התברר להם כי האדם האלמוני משמש איש קשר לעדות הנוצריות בארץ.

בטרם פנו לביתם קרא המפקד לעוזי סנדורי לחדרו, שבו ניצבו כל ספרי התורה שזה עתה נגאלו מהכנסייה. "עוזי", פנה אליו פלד. "הלוא אביך סופר סת"ם, ומן הסתם גם אתה מבין בזה משהו. הבט בספרי התורה וראה אם הללו במצב טוב מבחינת כשרות הכתב".

סנדורי לא נזקק לעיון מקצועי במיוחד כדי לקבוע ששבעת הספרים במצב מצוין. גם אם פגעי הזמן גרמו נזק כזה או אחר, הרי הדבר ניתן לתיקון ואפשר בהחלט למסור את הספרים לבתי כנסת, והציבור יקרא בהם.

למחרת הועברו הספרים למשרד לענייני דת, והוא המשיך את הטיפול בהם.

התברר כי ספרי התורה הללו נגאלו מבית כנסת בעיר העתיקה לאחר נפילתה, במלחמת השחרור. אנשי הכנסייה הצפינו אותם כמעט עשרים וחמש שנה, עד שהחליטו על העיתוי הנכון להשיבם למקומם הראוי.

עוזי סנדורי שירת במשטרת ישראל במגוון תפקידים, השתתף ופיקד על מבצעים רבים, עד תפקידו האחרון כדובר משטרת ישראל בדרגת ניצב-משנה.

הוא מעיד: "מכל התפקידים והמשימות שביצעתי, הפעולה הזו שבה נטלתי חלק חקוקה בזיכרוני כאחת המשימות המפתיעות והמרגשות שהייתי שותף להן אי-פעם".