מרתק: הרב אברהם חמרה זצ"ל בשיחה עם הרב יהונתן ענבה על מהות החינוך היהודי

ביום שישי האחרון נפטר הרב חמרה, שהיה הרב הראשי של סוריה.

הרב נולד בדמשק שבסוריה בשנת 1943. הוא מונה למורה בבית הספר היהודי וח"כ הוא מונה למנהלו של בית הספר. בשנת 1976 הרב נבחר לרבה של הקהילה, בשנים האחרונות לשהותו בסוריה הוא היה גם נשיא הקהילה עד שעלה לישראל.

בשיחה מרתקת עם הרב יהונתן ענבה, מספר הרב על הלימודים בתלמוד התורה, הדגש על הכשרות ועל מהות החינוך והחשיבות שלו לתפישתו:

"למדתי אצל הרב שאול מנגיד. הוא היה רב ומורה בתלמוד תורה. כשסיימתי את לימודי חטיבת הביניים המשכתי ללמוד אצלו בבית. השהייה במחיצתו אף הייתה לימוד בדרך של 'שימוש תלמידי חכמים'. לא היתה בסוריה ישיבה כמו במדינת ישראל או בניו-יורק. בעצם לא היו בסוריה ישיבות. הלימודים לא התנהלו כלימודי יהדות, הם התקיימו במסגרת השעות שהוקדשו לתפילה. למדתי אצל הרב שאול מנג'ד שנים רבות.

"למדנו הלכות ב'שולחן ערוך' בעיקר את 'אורח חיים' ואת אבן העזר. עיינו גם בתלמוד, במסכתות כמו ברכות, קידושין, שבת, הקשורות לענייני הלכה הנוהגים בכל ימות השנה.

"איך לימדנו לימודי קודש ? הממשלה קבעה תכנית לימודים מיוחדת לכל בתי הספר הפרטיים והממלכתיים בסוריה. אנחנו, למשל, היינו מסיימים בשעה 2:00 את לימודי החול, שהיו מבוססים על פי הכללים של התכנית הזאת, והילדים היו נשארים בתוך כותלי בית הספר כדי ללמוד את לימודי הקודש. אבל הכול היה במסגרת תפילה.

"יש תפילה ויש חוק, הלכה. הם גם מתפללים וגם לומדים את 'חוק לישראל', הכולל כידוע לקט מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים ; יש גם משנה, יש גם הלכה ויש גם תלמוד.

"כך, למשל, אם השלטונות נכנסו לאחת הכיתות הנמוכות הרי שהילדים הקטנים לומדים תורה, לומדים נביאים, לומדים כתובים. בכיתות גבוהות יותר למדו תלמוד, וספרי הלכה. הכול היה במסגרת תפילה, ובאמת הצלחתי לשכנע בכך את המנהל המוסלמי שהיה בבית הספר.

הוא ממשיך: "בראש מעייני עמד העיסוק בענייני חינוך, ולמעשה, נשארתי מעורב ופעיל בענייני חינוך עד עלייתי מסודיה.

"כשנבחרתי כחבר ועד הקהילה הענקתי חשיבות לחינוך יותר מאשר לדברים אחרים. נכנסתי כחבר לוועד, כי רציתי להיות במקום שמחליטים ושבו יהיה לי כוח כך שאוכל לעזור לבית הספר, לחינוך.

"כשהייתי חבר בוועד עסקתי גם בעניינים גשמיים. אולם תמיד היתה המטרה שראיתי לפניי חינוך הילדים.

"אם חולה נזקק לעזרה רפואית, או לעזרה כספית, או סוציאלית, הוא היה פונה אל הרב. ואני, אל תשכחו, הייתי גם רב וגם חבר בוועד."