האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו: "מי שלא בוכה על העבר לא יראה את העתיד"

הרב פינטו במסר מחזק על צער השכינה והגלות ועל הצורך לבכות על חורבן בית המקדש בכל ימות השנה בבחינת שכינה בגלות היא: "בכל יום יוצאת בת קול ואומרת, להם לבני שהגליתים מביתי והחרבתי את היכלי".

אומנם חז"ל קבעו את זה כטקס בצורה מסויימת במהלך החתונה של שבירת הכוס ומנהגי אבלות כמו בתשעה באב והשארת אמה לא מסוידת ויש בזה סגולות ורמזים נפלאים אבל צריך לדעת שזה משהו שבשגרה לא באופן טקסי וסמלי.

זה חשוב כי מכך אפשר לצמוח ולגדול. זכרון העבר גורם לנו להצליח בעתיד. כמו אלו שעברו את השואה ובוכים על מה שהיה ואבד אבל הם יודעים שצריך להמשיך כדי לנצח וכך מי שאיבד את הוריו.

הדברים הגדולים מגיעים אחרי שזוכרים ובגלל זה. אומר הרמח"ל משפט מדהים - "כי בזכירה סוד הגאולה", כלומר - עם שזוכר ולא שוכח כבר אלפי שנים - בסופו של דבר יצמח ויגאל בזכות זה כי יש לו עבר ושורשים עמוקים.