צום י"ז בתמוז
מרן הרב עובדיה מתאר את אשר אירע לאבותינו בשבעה עשר בתמוז בצורה מוחשית כואבת וציורית. כך למשל לגבי חטא העגל שמשה היה אמור להגיע בצהריים אך בני ישראל חשבו שיגיע בבוקר ולכן ביקשו לעשות להם א-לוקים אחרים. הם פנו לאחור והוא סירב ולכן הרגו אותו.
לאחר מכן פנו לאהרון הכהן והוא הבין שאם הוא ייהרג לא יהיה לא כהן ולא נביא. אז הוא התחיל לאט בתקווה שמשה יגיע. משה שבר את הלוחות.
חכמים אומרים שבגלל זה נגזר על אנשים שלומדים תורה לשכוח את תלמודם. הקב"ה שואל את הנביאים מדוע קרה החורבן והם לא משיבים והוא אומר על "עזבם את תורתי".
משל השקד בירמיהו: "מקל השקד אני רואה", הוא סמל לחורבן מי"ז בתמוז עד ט' באב. במשך שנה וחצי היה מצור. במהלך 21 ימים האלו כמו פריחת השקד הגיע נבודנאצר והחריב את בית המקדש.
הימים האלו הם ימים קשים ימי פורענות ולכן אנחנו מתאבלים בהם על מה שקרה.