יהדות
הרב עובדיה מספר על אדם אחד, תלמיד חכם גדול, שהגיעו אליו בחלום וסיפרו לו שהקצב של העיירה יהיה שכנו בעולם הבא.
הוא נרעש. הרי הוא מקיים מצוות בהידור, מרבה בנתינת צדקה, לימוד תורה יומם ולילה ועוד ואילו הקצב, כך חשב, הוא לא במעלה שלו. הוא שם פעמיו אל דירתו ושאל אותו לפשר הדבר.
בתחילה הוא לא השיב לו כי לא חשב שיש מקרה באמת חשוב שהוא עשה. אלא שלאחר מכן נזכר וסיפר שפעם ראה מחלון ביתו שיירת עבדים שהגיעה מאונייה עם יהודים שבויים.
הוא ניגש לאחראי וביקש לפדות את הילדה. כמה שיעלה, אמר. הסכום אמנם לא היה בידו אבל הוא ביקש הלוואה מהשכנים וממי שיכל. לבסוף פדה אותה והעניק לה את כל מחסורה. מלבוש, אוכל ועוד.
כשבגרה והגיעה לפרקה הוא חשב שהכי טוב שהיא תינשא לבן שלו. וכך אכן היה. ערב החתונה כולם מגיעים בחגיגיות, שולחנות ערוכים, אורחים שמחים.
אך פתאום הוא רואה אדם אחד שהוא בוכה. הוא שאל אותו מדוע? והוא לא רצה לספר לו. ואז התברר שהאיש מאורס לה!
בעל השמחה לא ידעה מה לעשות. בו במקום הוא החליט שהם יתחתנו. את בגדי החתן הוא מסר לאיש ובאותו ערב העמידו חופה והם התחתנו. את ביתו הוא חיתן עם איש אחר.
שמע זאת הרב ונדהם עד כמה מגיעה מידת החסד ופדיון שבויים עד שזה אפילו נוגע בעניין אישי.
צפו בסיפור עם המסר המדהים: