"תשימו קורחה בין עינכם": הלקח מפרשת השבוע אקטואלי מתמיד

פרשת קורח מלמדת אותנו על דרכה של המחלוקת. היא מתחילה במה שנראה בהתחלה כדבר מוצדק ולגיטימי - ערעור על סמכות דתית או תורנית בשם שליחות או ערכים אבל לבסוף מה שמתברר שהכל אישי ושאין כאן אלא תאווה ורצון לא כשרים.

כאשר קורח נועד על משה ואהרון הוא לא מדבר עליהם דווקא אלא טוען לשיוויון כולם קדושים הוא אומר. הבעיה היא שאין כאן משהו טבעי; הכל במדבר הוא בגדר נס- המן, ענני הכבוד, באר מרים וכך גם ההנהגה האנושית - בחירתם של משה ואהרון.

הרי רק לפני כמה זמן ראינו כיצד יכולה להפוך ראיה לא נכונה של המציאות לחטא כמו בפרשת המרגלים וכך גם בעניין לשון הרע אותו מצאנו אצל מרים הנביאה שדיברה על משה ואהרון, לכן כדאי לראות את הדברים כגחמה פוליטית-אישית של קורח שחיפש לעצמו משרה כבוד ושליטה אך עטף את זה במניעים טהורים של שליחות ציבורית גדולה.

אם יש משהו שאנחנו צריכים לזכור מקורח זה להשים אותו נגד עינינו בבחינת תשימו קורחה בין עינכם, כדי להיזהר ולהישמר מאנשים כאלו שרוממות השוויון בגרונם אך תאוות הכוח האישי בידיהם.