בין המצרים: חובת ומעלת אמירת תיקון חצות

תיקון חצות בימי בין המצרים

רבינו האר"י ז"ל ב'שער הכוונות' (פט ע"ג) כותב: ימי בין המצרים הם כ"א יום שבין י"ז בתמוז לט' באב, מנהג טוב וכשר מאוד לכל בעל נפש, שבכל יום לאחר 'חצות היום' לבכות ולהתאבל על חורבן בית המקדש. והטעם הוא, כי אחר חצות היום הוא התעוררות הדינים בסוד כי ינטו צללי ערב, אשר לסבה זו נשרף בית המקדש אחר חצי היום. וכל שכן בלילות של בין המצרים שצריך לומר תיקון חצות בבכיה. וכמו שאמרו בתענית (ל:) כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה".

מרן החיד"א (שו"ת יוסף אומץ סי' כא) כותב שבימי בין המצרים ב'חצות היום', נהגו לומר את 'תיקון רחל', שפסוקים אלו מיוסדים על האבל והבכיה על החורבן. והוא דבר השווה לכל נפש. ובלילה, יוסיפו לומר גם את 'תיקון לאה'.

תיקון חצות (ביום) לימי בין המצרים: הנוסח המלא

איך ראוי לאומרה?

רבי יהונתן אייבשיץ בספרו 'יערות דבש' (א, א) כותב: "צריך להוריד דמעות מאין הפוגות על בנין ירושלים, כי הוא תכלית השלימות, ואם אין לנו ירושלים ומלכות דוד למה לנו חיים".

מעלת אמירת תיקון חצות

האם נשים יכולות לאמרו?

רבינו יוסף חיים בספרו 'בן איש חי' (ש"א פר' וישלח ו) כתב: אין הנשים אומרות תיקון חצות. אמנם דעת מהר"י סופר ('כף החיים' סי' א ס"ק טו) והגר"ע יוסף ('הליכות עולם' ח"א עמ' מח) שגם הנשים אומרות תיקון חצות.

והוסיפו וכתבו, שאפי' תלמידי חכמים שהגיעו להוראה, יש עליהם חיוב לומר תיקון חצות, אלא שיאמרו רק מה שנצרך ביותר, ולאחר מכן יחזרו ללמוד תורה.