לקראת שבת
בתורה מופיעים פעמים רבות קללות - כך למשל בספר ויקרא בפרשת בהר בחוקותי וכך גם בפרשת כי תבוא שבספר דברים. אלו קללות קשות מאוד.
הן מפחידות וגורמות לזעזוע עד כדי כך שההלכה אומרת שצריך לקרוא אותם בקול חלש, במהירות יחסית וגם שהעולה לתורה יהיה רב או מישהו שמסכים לכך. כל זאת בשל הייחודיות שלהן.
חכמים בגמרא אומרים שהקללות האלו שבספר ויקרא היו למעשה בחורבן בית ראשון ואלו שבספר דברים היו בחורבן בית שני. מה זה בא ללמד אותנו?
פרשת בלק למעשה מוכיחה כמה דברים:
1. יש אפשרות שהקללה הופכת לברכה. כך נכתב במפורש בתורה בפרשות הקללות. כלומר מה שאנו רואים כדבר לא טוב, כמשהו גרוע מאוד מתברר דוקא כדבר שמועיל לנו ונצרך
2. אנחנו לא יודעים את זה ולכן זה מעצים את הקושי. כאשר בלק מגיע לקלל את ישראל, עם ישראל יושב באהליו, איש על מחנהו ואיש על גלו, לכן - כאשר זה נעשה מן הסתם עם ישראל לא מודע לגודל הנס
3. הדברים האלו מלמדים אותנו שיעור חשוב באמונה- להבין שהכל לטובה ושלא תמיד מה שאנחנו יודעים הוא באמת מה שאכן קורה.