העולם היהודי מציין 9 שנים להסתלקותו של הגרי"ש אלישיב

בעולם היהודי מציינים את יום ההילולה התשיעי למרן פוסק הדור רבן של ישראל הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.

סיפר תלמידו המובהק הגאון רבי בן ציון הכהן קוק: "רבנו אמר פעם לאחי הרב אוריאל: "תדע לך כלל בחיים, כל הדברים שבעולם – צער, עלבונות, ייסורים – צריכים להגיע רק עד הלב. אבל הלב בעצמו, רק אתה תקבע מה ייכנס לך ללב. הלב של האדם הוא קודש, צריך לשמור עליו לא לתת לשום דבר להיכנס, רק תורה ועבודת השם. שום דבר אחר שלא ייכנס".

"רבנו זצ"ל סיפר פעם בדרשה – בתקופות שנשא דרשות ב'חברת תפארת בחורים' שייסד אביו הרב מהומלא זצ"ל עבור צעירי שכונת מאה שערים – שפעם בא חסיד אל המגיד ממזריטש לבקש עצה כי הרהורים מבלבלים את תפילתו. אמר לו המגיד, סע לכפר פלוני, שם תמצא עצה. קנה האיש בשארית כספו סוס ועגלה והימים ימות הגשמים ובמאמצים מרובים הגיע אל הכפר. באמצע הלילה ראה בית עם נר דולק והבין שזה הבית המדובר. דפק בדלת, אין קול ואין עונה. דפק ודפק, אין קול ואין עונה. הוכרח לחכות עד הבוקר.

"בבוקר פתח לו בעל הבית את דלתו, הכניסו, נתן לו כוס חמין ויצא עמו להתפלל. אח"כ ערך לו סעודת שחרית, אך עצה איננו מקבל. לאחר יומיים סיפר לו את המטרה למענה הגיע. אמר לו בעל הבית: הדבר היחידי שיש לי לומר לך, עליך לדעת שצריך להיות בעל הבית. אם לא רוצים לא פותחים… וסיים רבנו: צריך כל אחד להיות בעל הבית על עצמו"…

"כל מי שהיה סביב הרבי זצ"ל, היה משתומם. פעם בא לשיעור פסיכולוג גדול מארה"ב, הרב גרינוולד, ויצא מהשיעור משתומם. יהודי כל כך זקן, שכל השיעור יושבים לפניו צעירים ומקשים קושיות ללא הרף, והוא נשאר במנוחת נפש, בכזה רוגע? בדרך כלל בגיל כזה כבר מאבדים את הסבלנות. והוא שליו, במנוחת נפש, בלי רוגז. כך בציבור וכך גם בתוך הבית פנימה, מעולם לא הגיב בהתפרצות או בכעס. הוא היה איתן ותקיף בדעתו, אבל בלי שום כעס או התפרצות".

"בשנים האחרונות התחיל ללכת עם הליכון. בדרך כלל אנשים נשברים מזה, אבל הוא לקח את ההליכון והחליט שזה אמצעי לעבודת ה'. וכך בכל קושי בחיים".