הלכות
פרפרים רבים מרחשים בליבם של אלו מבעלי העסקים הרוצים בכל מאודם שכל עסקי המזון שלהם יתנהלו בשנת השמיטה רק על פי ההגדרה שמיטה לחומרא – מבלי להסתמך על הקלות בדין כדוגמת "היתר המכירה", אך החשש הכבד מה יהיה... מנקר בליבם בכל עת, מי מבטיח לנו שבכל יום ויום תסופק לפתחנו סחורה הכשרה למהדרין ואולי יהיו אי אלו חוסרים כמו שמצוי בכל שנת שמיטה ומי ערב לנו שהמלפפון והעגבנייה לא יפסחו אלינו מידי פעם ואת עיקר הדאגה הם מפנים לגידולי ירקות העלים. מה יהיה, מי יספק לנו חסה וכוסברה מגידול מיוחד ללא חרקים בשנת השמיטה.
מסתבר שכל מי שלא בקי ומכיר את ההגדרות הלכתיות השונות בשנת בשמיטה לא מבין מה יכולה להיות הבעיה הרי אפשר לספק להם ירק הגדל בשיטת הגידולי מים שמסרכים עליו שהכל ומשכך כנראה גם לו נוהג בו דיני השביעית.
ואכן זאת אחד הטעיות הנפוצות של מי שלא בקי בדיני השמיטה...
בכדי להיכנס לעומק הסוגיה נצטרך להעמיק ולהבין מה הצד להתיר זריעה בתוך מים בשמיטה הרי כלל בידנו בהלכות שבת שהשורה גרעין של צמח בתוך מים - חייב משום תולדת זורע ומה ההבדל בין הלכות שביעית להלכות שבת מה הסיבה להתיר זריעה של צמח בשנת השמיטה אם מבחינה הלכתית זה נחשב לזריעה, אולם גם אם נתפלפל למצוא היתר שאולי מים אינם בכלל השדה ולכן אולי מותר לזרוע בו.
אך גם הנתון הזה כלל לא בטוח זאת סוגיה מורכבת שהפוסקים האריכו בה רבות, אולם ישנו נתון שכל הפוסקים תמימי דעים בו, שאם בתוך אותם המים הניחו מעט עפר גם אם העפר צלל לתחתית הכלי ואין חיבור בינו לבין שורשי הצמח הרי שזריעה כזאת יש בה איסור גמור של זריעה ... ואם כך מניין נפלה לנו הטעות שאפשר להתיר לגדל בשמיטה חסה הגדלה בשיטה של גידולי מים בעוד שאנו יודעים שבמים הללו ישנם חומרי דשן וסוגי אדמה למינם.
לכן צריך לספר לכם מעט היסטוריה איך התגלגל המושג של גידולי מים המותרים בשמיטה...
את השקעה הכספית הראשונה לגידולי המים בישראל, זוקפים דווקא לזכותו של מרן החזון איש זצ"ל, לאחר שאימץ בחום ליבו את תושבי קיבוץ חפץ חיים, שעברו וחוו "הרפתקאות" די מגוונות עוד קודם קום המדינה בשנת השמיטה תש"ה... ולכן לקראת שנת השמיטה תשי"ב התגייס למענם בכל מאודו ולשם כך התרים את ראש עיירת בני ברק הר' בנימין מינץ ז"ל, בסך של שלש מאות וחמישים ל"י עבור חברי הקיבוץ, במטרה שיאמצו את שיטת גידולי המים, שפיתחו החיילים האמריקאים ששהו בזמן מלחמת העולם באיים הרחוקים .
בתחילה השיטה הייתה פרימיטיבית למידי עבור זמננו, הזריעה נעשתה בתוך ערוגות בטון ממולאים במים, כאשר את הצמח החזיק נסורת עץ, אך במשך השנים השתכללה השיטה, ואת מקומו של הנסורת תפס החצץ, עד שבשלב מסוים עברו הגידולים למצע של טוּף (חצץ וולקני), וחומר המילוי היה החול, לאט לאט תפס גם הפלסטיק קצף והצמר סלעים תאוצה ונהפך למצע מעודף. גם ערוגות הבטון הוחלפו לערוגות פלסטיק, ומשם ליריעות פלסטיק ולגידול על חול ישיר ועל צמר סלעים ישיר, ובקיצור הגידולי מים נהפכו למצע מנותק,
כמובן, שבכל ההליך הזה של החקירה והתהייה כיצד מגדלים צמחים בגידולי מים הביעו הפוסקים את דעתם שאין די בפתרון של גידולי המים בכדי להתיר לזרוע כך בשמיטה, גם בגלל שבמים היה עפר וכל ההיתר של גידולי מים הלך לטמיון, גם משום שדפנותם של אותם ברכות מים היו מחומר הנחשב אולי כאדמה או יונק מהאדמה כמו בטון וכדומה ודינו לא שונה בהרבה מזריעה בתוך עציץ שאינו נקוב.
פעמים רבות ענפי הצמחים יצאו מחוץ לברכה ונחשבו כיונקות ישירות מהאדמה מחמת ה"נוף" הנמצא מעל האדמה, לכן הוצרכו בשלב כל שהוא להוסיף גג למצעים בכדי שיקבל את הדין של "עציץ שאינו נקוב - בתוך הבית" ששם יש הרבה צדדים להתיר, וגם הוצרכו להיכנס להשקעה אדירה של פריסת יריעת פלסטיק מעל כל שטח האדמה של החממה בכדי שתהיה חוצצת בינו לבין הקרקע, ורק לשם מושג קטן, ישנם חממות רבות הרגילות לגדל כל השנה בסוג של גידולי מים ובשנת השמיטה הם צריכים לפרק את כל מערכת הגדילה כדי לפרוש תחתיה יריעת פלסטיק שעלות עומד על כששים אלף שח לכל חממה וחממה...
אך גם הרעיון של שילוב גג המווה את היתר "זריעה בתוך בית" לא צלחה בתחילה, שהרי הגידול בתוך מבנה אטום מביא נזק לצמחים, מפאת שבימות הקיץ הצמחים סובלים מחום ויובש עקב התחממות המבנה ממש כמו החום שיש בתוך רכב סגור, ואף הלילה הקריר אינו מועיל בגלל ריבוי הלחות המרקיב את הצמחים, גם בימות החורף המצב לא מרנין, שהרי אין שליטה על הקור משום שאין זרמי אויר המווסתים את הקור.
מה עוד, שהאפשרות להוריד בשלב כל שהוא את הגג נפסלה, מחמת שכל מעלת החממה הינה רק בגלל גגה המחשיב אותה לבית , אמנם כיום פיתחו גגות העשויים כמו רשת של נפה, העשויים מחמישים מש בכדי שימצא פתרון לבעיית האוורר, לא יאמן גם פריסת הרשת הזאת גררה דיון הלכתי עמוק , מה היחס של הרווחים מול החוטים, הרי אם יווצר מצב שיש יותר שטח של חורים מאשר שטח של חוטים הרי שיחשב הדבר כפרוץ עומד על המרובה ונחשב כאילו אין גג, ולכן יש המחמירים להוסיף רשת צל, בכדי שיתווספו אחוזי הצפיפות, ובכך יחשב כל הגג כמכוסה.
אלא שעיקרון גידולי המים נשאר כבתחילה וסביר.
גידולי מים, הוא שם כוללני לכמה שיטות גידול האחת , היא הידרופוניקה, המשמשת בעיקר לגידול עלי ירק, שבה הליך שתילת הצמחים נעשה דרך החורים שיש מעל גבי המיכל ונוף הצמח חשוף לאוויר הפתוח שמעל גבי המיכל.
העיקרון של השיטה, הינה זריעה בתוך מיכל האטום לנזילות, העשוי בצורת עיגול, או מרובע, מלבני או אפילו משולש בשלב הראשון מתקינים בתוך המיכל מדיד, שתפקידו לסמן את גובה פני התמיסה המעורב עם מי ברז רגילים, לאחר מכן מפזרים בתוך הצינור שכבת מצע טוף, או חצץ, או ליקה, שאינם משתנים ומתבלים לאורך זמן והינם בעל כושר אוורור טוב. בשלב זה שותלים שתיל גלוי שורש, לאחר שעברו מספר ימים והשתיל קובע למצע ממלאים שוב את המיכל עד שפתו במצע ובדשן בעל כושר התרסה (בופר) כדי לשמור על תכונות התמיסה.
הדשן הנפוץ כיום בשימוש הוא "לוואטיט - המורכב משרף, ניתן גם לשפר את טיב גדילת הצמחים על ידי הוספת אור באמצעות נורות ניאון מעל הצמחים, חשוב לציין, שישנה הקפדה שחומר המיכל יהיה מחומר שאינו ממתכת או בטון למניעת קורוזיה, או השפעה על החומרים הכימיים.
כדאי לציין - שגם בשיטה זו ישנה נקודה למחשבה ולפיקוח, משום, שבמידה מסוימת אפשר להשתמש גם בצמחים שגדלו במשתלה בתנאים רגילים והכוונה שישנו חשש שהצמח שנזרע בגידולי מים לאחר שורשיהם שנשטפו היטב משאריות המצע הקודם טרם הכנסתם למצע ההידרופוני הוא צמח בעל היסטוריה בעייתית של ספיחין מאחר שהגידול הראשוני שלו נעשה בתנאים האסורים בשמיטה ורק לאחר מכן שותלים אותם חשופי שורש במצע החדש, כך שלמרות כל מעלות הגידולי מים עדין אנחנו בשאלה מה מקור הצמח שנשתל בשביעית.
ישנו עוד סוג של גידולי מים, עם שאלות אחרות, והיא שיטת ההנבטה, אך אותה נשמור לפעם אחרת אי"ה...
בברכה, הרב ישי מלכה