לאחר חזרה בתשובה ותאונה: יוצר הסרט ’שמים’ בחשיפה בלעדית

אז אתה נווה, יוצר, יש  לך סרט קצר הקרוי בשם 'שמים'.
כן, אני אציג את עצמי. אני נווה דדוש, אומן ויוצר, חוזר בתשובה, בן 36 ממש לפני כמה ימים (נולדתי בח' באב) מיבנה.

אני עוסק בקולנוע ומוזיקה – בתחום המוזיקה המיקוד שלי היא מוזיקה שחורה, שיתפתי פעולה עם לא מעט אומנים מדהימים.

מה גרם לך לחזור בתשובה?
תמיד הייתי מסורתי, אני בא מבית שהדת והמסורת מאוד חשובים בו, אבל נקודת המפנה הייתה כאשר בת דודה שלי חלתה במחלה קשה ומסכנת חיים, ובן דודה שלי שהוא חרדי, העביר לנו שיעור תורה לכל בני המשפחה המורחבת, מפה לשם הוא אמר שחשוב שכל אחד יקבל על עצמו מצווה, וכל זה יעזור לבת דודה שלי, אז אני קיבלתי על עצמי את שמירת השבת, וברוך השם הבת דודה שלי יצא מהמצב שהיתה בו, והיא בסדר גמור, היא הבריאה והכל בסדר, תודה לאל.

ומה נגע בך במלאכת שמירת השבת שגרם לך להמשיך ולחזור בתשובה?
כפי שאמרתי תמיד הייתי מסורתי, כשהייתי נער, הייתי כדורגלן במשך 7 - 8 , תמיד כשנסענו למשחקים ביום שבת וההרגשה כלפי זה הייתה לא לי מאוד נעימה, השתדלתי לשמור שבת מידי פעם, אבל אחרי הצבא עם המקרה של בת דודה שלי הכל השתנה ומאז אני שומר שבת, עברו מאז בערך 14 שנים.

נרצה לשאול על הסרט, איך הסרט הזה מתבטא אצלך? נוגע בך?
הסרט הוא סיפור אמיתי וכנה שלי על פרידה שעברתי, ובשבילי הסרט הוא סוג של סגירת מעגל שלא הייתה לי, הסרט נוגע בכאב גדול מאוד שחוויתי, אבל הכל  זה לטובה, אני באמת מאמין בזה.

מה גרם להוציא את הסרט ולהפיץ אותו ברבים, ולחשוף את עצמך ללא מסכות – אל מול העולם כולו?
אני בתור אומן ויוצר מספר על החווית שלי טובות או קשות, וגם כשזה לא נעים, או נורא כואב, אני עדיין אבחר לשתף אחרי שהבנתי עם עצמי מה המסר שאני רוצה להעביר, זה הרגשה מדהימה להגיע ללב של הצופים, וזה אכן סיפור אמיתי וכנה שלי על פרידה קשה מאוד שחוויתי, ומשבר כבד שנפלתי אליו, הלב של העניין. בעיניי זה שלא היתה לי שיחה סופית (קלוז'ר) עם אותה הבחורה שמדובר עליה בסרט, וברור לי למה לא הייתה לי שיחה כזאת, וניתן לראות את זה בסרט הרי בסוף הסרט כשהשחקן בסרט יושב כביכול מולה ומנהל את השיחה שהוא כל כך רצה לעשות אבל זה לא באמת התאפשר לו. 

במהלך כתיבת הסרט הבנתי שלא משנה מה אני אעשה, האמת לא תצא לאור, את האמת אני כבר יודע דרך אנשים סביבה, הסרט הזה היה ממש תיקון בשבילי, תרפיה לנפש, והכל לטובה, אני באמת מאמין בזה, ברוך השם.

מה ניסית להעביר בסרט?
ניסיתי להעביר את מה שעברתי, לשים את החוויה הקשה שחוויתי יש מול הצופה, ואת הפער שיש בינינו לבין ה', את הפער בינינו לבין אנשים אחרים שהיו חלק מהחיים שלנו בעבר, ואת זה שאנחנו סוחבים מסע על הגב ואנחנו עמוק בתוך החיים של עצמנו אבל אנחנו כל כך קטנים בעולם הזה, בסרט יש שם את החלק שבו יש זום אאוט, השחקן שוכב על החול, והוא נראה כ"כ קטן אל מול העולם – זה עוד דבר שרציתי להעביר בסרט. את גודל האדם, קטנותו, אל מול העולם הגדול, אל מול מציאות ה' הגדולה. אחרי כן יש 'זום אין' אל השחקן – שהקב"ה מתקרב, פשוט תדבר אליו, כי הוא נמצא שם.

האם כדאי לחזור אל העבר? לנסות לסגור מעגלים?
אין טעם, מה שהיה, היה, שנים התחפרתי במחשבות של סגירת מעגל מול אותה הדמות המדוברת בסרט, אני יודע את האמת עליי ועליה, ולסגור איתה מעגל לא יגרום לה להודות על מה שאני כבר יודע, לכן לא יעזור לחזור אל העבר, רק צריך להמשיך הלאה ולהבין שה' גרם לנו לעבור משהו כי זה מה שהיינו צריכים לעבור.

כל אחד הוא לבד עם הקב"ה, וכל אחד עובר את המסע שלו, כולנו חיים בין השמחה לבין העצב, העניין הוא לקבל את הכל, כי הכל טוב, הקדוש ברוך הוא עושה רק טוב עם כולנו, אני מאוד מאמין בהשגחה פרטית, ומבחינתי הסרט הזה וכל מה שנלווה אליו הוא השגחה פרטית לחלוטין.

איזה קטע אתה הכי אוהב בסרט?
יש קטע שהוא נמצא בשיא השיחה עם הקדוש ברוך הוא, ואז הוא מתעצבן והולך, ואח"כ חוזר לישון שם ומתעורר על הצוק מול הים ואומר "מה אני אגיד לך? אני מצטער".

כשכתבתי את החלק הזה הרגשתי שאני עמוק בתוך האמת, הרגשתי שאני ממש קרוב לקדוש ברוך הוא,  שאני ממש יכול לדבר איתו בשפה חברית, כמו   שמדברים עם אח, כמו שמדברים עם חבר,  רציתי כ"כ שיעזור לי ברגעים הקשים, בהם הלב שלי נשבר, וכן הוא עזר, הוא הרי שם כל הזמן.

ואיזה תגובות אתה מקבל או קיבלת על הסרט?
זה מטורף כל הקטע הזה של התגובות, אני מקבל המון תגובות מדהימות  מאנשים על הסרט, איך הוא נגע בהם, אנשים מספרים לי שהם ממש בוכים מהסרט.

אחת התגובות שקיבלתי הייתה – "יואו איזה חשוף אתה, ממש אמיץ מצדך לספר מה עברת ככה, בצורה כזאת אמיצה וכנה..." אני רוצה להגיד שפצעו אותי, שפגעו בי, היה חשוב לי לספר את מה שהלב שלי עבר.
 

האם קרו לך עוד מקרים שבהם הרגשת את ההשגחה, את יד ה'?
המון פעמים במהלך חיי הרגשתי את ההשגחה הפרטית, את יד הקדוש ברוך מושטת לעזרה או יותר נכונה יד שמצילה אותי, אבל אני לא ממש רוצה להיכנס לזה, יש הרבה מקרים...

אולי בכל זאת תספר על מקרה אחד?
לפני כמה שנים בעיר שלי ביבנה, היה יום גשום, הרמזורים לא עבדו, ואני נסעתי ברכב וגלשתי לצומת מסוימת, הסתכלתי היטב לצדדים, וממש לקראת סוף הצומת מישהו חתך במהירות של 80 קמ"ש בערך ונכנס ברכב שלי בצד הימני האחורי, כתוצאה מכך הורדתי עמוד שהיה על המדרכה, והרכב הסתובב על צירו פעמיים ונעצר, הרכב הלך טוטאלוס, ואני ניצלתי בנס, יצאתי ללא שריטה בגוף, מה שכן זה היה מאוד מאוד מבהיל.

האם עברו לך מחשבות בזמן התאונה? פחד מהמוות?
למען האמת, לא, אני לא בן אדם שמפחד מהמוות יותר מידי, הזמן שלנו קצוב בעולם הזה, אני משתדל לא לחשוב על המוות גם במקרים קיצוניים כמו התאונה שעברתי, מה שכן זה אכן היה מאוד מאוד מבהיל, בכל מקרה, באותו הלילה – ישר חזרתי לנהוג. 

בוא נחזור שוב לסרט, לשם מה משחקי הצבע שם? המעברים משחור ללבן?
מעניינת השאלה הזו, הרבה שואלים אותי, אז ככה ניסינו ברמה האומנותית לחדד את הרגשות שלו מולה, כשהוא מדבר עליה, חוזר הצבע, וחוזרת לו החיות, הפעם היחידה שחוזר הצבע וזה לא קשור - כשהוא מסתכל על הים, על היצירה המדהימה של הקדוש ברוך הוא, ואז גם יש צבע, וגם סלואו מושן, שהצופה ישאיר עוד קצת עם היצירה המדהימה הזאת של הקדוש ברוך הוא.

כמה זמן עבדת על הסרט?
עבדתי על הסרט המון, יותר מ-5 שנים כולל עריכות וכו' , בפועל הסרט היה מוכן כבר ב-2017, אך ההרגשה הייתה שלא נכון לי להוציא אותו בשלב זה לאוויר העולם. בשלב מסוים החלטתי שהגיע הזמן, אחת הסיבות לשחרור הסרט היא שראיתי את ההשפעה שלו על אנשים שהראתי להם את הסרט, משפחה, חברים קרובים, וכו'....התחלתי כמו כל קולנוען עם סרט קצר ביד, פסטיבלים של סרטים בארץ ובחו"ל, ואכן התקבלתי לפסטיבלים בחו"ל וגם לאחד בארץ, והסרט התחיל לתפוס תאוצה, אבל אז הגיחה לפתע הקורונה – והכל נעצר.

אז מה החלטת לעשות במקום?
התלבטתי, והתייעצתי עם אנשים קרובים, ולבסוף החלטתי שאני אשחרר את הסרט ברשתות, שחררתי אותו לפני חודשיים, ואני כל כך שמח שעשיתי את הבחירה הזאת, הסרט מתקדם מדהים והתגובות מדהימות, ברוך השם.

איך הלך תהליך יצירת הסרט? ליהוק השחקנים?
לקח לי הרבה זמן לכתוב את התסריט של הסרט כי לא ידעתי בהתחלה מה בדיוק אני רוצה לספר, רק הרגשתי שאני פשוט חייב להוציא את הסיפור הזה החוצה ממני, וידעתי שהסרט הוא עם שחקן אחד בלבד, לכן האתגר היה הרבה יותר גדול ומורכב, כי ידעתי  שאני חייב שחקן שיכול להחזיק את הצופה במתח רב למשך 10 דקות, והשחקן חייב ליצר אמינות שיא, בקיצור צריך שחקן מאוד מיוחד, אבל לא חששתי כי האמונה הניעה אותי, מפה לשם הגעתי לרועי אסף המדהים שהוא זוכה פעמיים בפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר (המשגיחים 2012, ארץ פצועה 2015) מההתחלה ידעתי שרועי יתאים בול לסוג הסרט הזה... מצד שני ידעתי שהוא שחקן מאוד מאוד מבוקש, ומאוד מאוד עסוק, לא מעט אנשים אמרו לי שאין סיכוי שהוא יסכים, אבל בלב ידעתי שהוא יסכים, האמונה שלי הוליכה אותי קדימה, וידעתי שהוא ישחק בסרט...

שוחחנו בנייד, קצת מיילים, מפה לשם באחת השיחות הוא אמר לי שזה פחות מסתדר לו ושיהיה לי המון בהצלחה עם הסרט.

אני זוכר את זה כאילו שזה היה אתמול, השיחה נותקה, ישבתי על המיטה שלי בדירה הישנה שלי, ודיברתי עם הקדוש ברוך הוא, ואמרתי לו " אבא הסרט הזה בשבילך, בבקשה תעשה שאני אתקשר אליו עכשיו והוא יסכים לשחקן לי בסרט " , אחרי דקה התקשרתי לרועי, אמרתי לו שחבל שהוא לא יהיה בסרט, ואז הוא אמר לי "אתה יודע מה, תשלח לי את התסריט"...

ומפה כל השאר היסטוריה.....

חשוב לי שידעו שרועי אסף מעבר לזה שהוא שחקן מדהים, הוא אדם נפלא ומיוחד, שנתן את כל הלב שלו בסרט.

דרך אגב גם עם העורך של הסרט אריק להב ליבוביץ( לבנון, ביקור התזמורת, פלפלים צהובים ועוד...)שהוא עורך מדהים וכל כך מוכשר, ובן אדם מקסים יש לי סיפור מיוחד, וגם איתו זה פחות הסתדר, הוא עורך מאוד עסוק, וגם לגביו חברים מהתעשייה אמרו לי שעדיף שאוותר כי הוא מאוד עסוק, אבל אני לא ויתרתי, הרבה תפילות, הרבה בקשות, ואחרי חצי שנה ביום אחד הייתי באמצע נסיעה בעיר, עצרתי את הרכב, ודיברתי עם אריק בנייד, אמרתי לו - "אריק דיברתי עם הקדוש ברוך הוא והוא אמר לי שאתה עורך לי את הסרט, אז חבל על העיכוב", ופתאום הוא אמר לי אתה יודע מה, בוא ניפגש, זה היה מדהים, בכלל כל הסרט הזה הוא השגחה פרטית.

דבר נוסף מאוד חשוב, בשלב מתקדם של התסריט ישבנו אני ורועי אסף וקראנו אותו שוב ושוב, הרגשנו שמשהו חסר, אז הוא חיבר אותי לבן אדם כל כך מוכשר ונפלא, בחור בשם ערן פסח, שכל כך עזר לי עם הסרט, ועם ההבנה של מה בדיוק אני רוצה לספר, ואיזה באמת הפצע שלי נמצא..

ערן פסח הוא קואוצ'ר שחקנים, במאים ותסריטאים,  במקרה שלי הוא היה קוצוא'ר ופסיכולוג ויועץ אמנותי והרבה מעבר לזה, הוא מאוד עזר לי באיך לספר את מה שעברתי בחיים האישיים שלי עמוק לתוך הסרט בלי מסכות, בלי פחדים, ובלי עכבות.

אני זוכר נקודת מפנה של העבודה מולו שקידמה את התסריט בצורה מופלאה, באחד המפגשים שלנו שעבדנו על הסרט, הנקודה היתה שסיפרתי לו ממני על כל מה שעברתי בלי התסריט, מהלב שלי, והוא הסתכל עליי ואמר לי " אתה עדין מדמם אתה יודע?"

ופה הבנתי שסיפור הפרידה עדין לא מאחוריי כפי שחשבתי, ואז שיכתבתי את התסריט מאותה נקודת מפנה, ומשם הכל היסטוריה, הוא גם ממש עזר לי בחיים האישיים שלי, ואני מודה לו על זה.

ממש תיקון הסרט הזה בשבילי.

לאלו רבנים אתה מרגיש חיבור?
אני מאוד מחובר לרבי נחמן מברסלב, וזכיתי להיות בציון שלו באומן פעמיים בראש השנה, שנה אחרי שנה, לפני שלוש שנים ולפני שנתיים, אני מאוד מחובר לרב שלי הרב יורם מיכאל אברג'ל זכר צדיק וקדוש לברכה, אני מאוד מחובר לרב שלום ארוש שליט"א, מאוד מחובר לרמב"ם זכר צדיק וקדוש לברכה, לרבי מלובביץ' זכר צדיק וקדוש לברכה, ולרב שלמה קרליבך זכר צדיק וקדוש לברכה.

ואיפה אתה עומד היום כלפי ה'?
אני מתקדם, מתחזק באמונה כל יום מחדש, משתדל מאוד להיות שמח בחלקי, משתדל לפגוש את השמחה כל יום, גאה להיות יהודי ומרגיש כל יום את האהבה של הקדוש ברוך הוא אליי, ותמיד מזכיר לעצמי שהכל זה לטובה, ברוך השם.

מה אתה עושה כיום?
היום אני עובד על סרט קולנוע באורך מלא, סרט קולנוע הארוך הראשון שלי, הסרט יעבור עיבוד לסדרת טלוויזיה בהמשך בעזרת השם בלי נדר, מאוד מרגש אותי לדבר על זה, זה כיף גדול.

בנוסף, אני ממשיך לכתוב שירים, וליצור עם אנשים מתעשיית המוזיקה, ואני גם מלמד ילדים בעיר שלי יבנה קולנוע ומשחק, בכל מיני מקומות בעיר, כיף גדול.

מה תרצה להגיד לסיום?
חשוב לי להגיד שאותה בחורה שמדובר עליה בסרט, למרות כל הכאב שהיא גרמה לי, אני שופט אותה לכף זכות, זה היה קשה מאוד אבל זו ההחלטה שקיבלתי, לשפוט אותה וכל אדם לכף זכות, ואני מאחל רק טוב, ובאמת הכל אבל הכל - זה לטובה, אני באמת מאמין בזה, וכל מה שאנחנו עוברים אנחנו צריכים לעבור.

הקדוש ברוך הוא אני אוהב אותך, תודה על הכל.