יהדות
הרב מיכאל לסרי במסר באמצעות סיפור מרגש על היכולת שלנו להרגיש צער על חורבן ירושלים והמקדש שהתרחש לפני אלפי שנים.
אחרי 30 שנה האישה הייתה בהיריון. מה רבה הייתה השמחה. כולם חגגו. בהגיג מועד הלידה נכנס הרופא ופניו מבשרות משהו רע.
הוא פנה אל ההורים ואמר: לצערנו, ישנה בעיה חמורה. לכן צריך להחליט - האם האישה תחיה או שמא הילד. אכן, החלטה דרמטית שהעיבה על השמחה הגדולה.
האבא אמר - אני צריך את אשתי. אני מעדיף שהיא תחיה. האישה אמרה - אני מחכה כל כך הרבה שנים לילד הזה. אני רוצה שהוא יחיה. וכך אכן קרה.
בהגיע הבן לגיל מצוות אמר לו האב - כאות תודה לאמא שלך כדאי שתגיד קדיש לעילוי נשמתה כי כעת אתה יכול למשך שנה שלימה וכך תגמול לה טובה.
הבן אמר קדיש אך זלזל בכך. פעם כן ופעם לא. לא התמיד. שאל אותו האבא איך הוא לא מסוגל להכיר טובה. אך הבן ענה לו מי אמר שבאמת זה היה כך? האם הרגשתי זאת? האם אני יודע מה באמת קרה? הרי לא הייתי שם.
כך גם אנחנו בעניין חורבן הבית וירושלים - קשה לנו להתחבר לכך, לא היינו בזמן ההוא ואנחנו לא יודעים מהו בית המקדש, מה ההרגשה מה זה אומר חיים עם מקדש ולכן גם לא מה זה בלי מקדש.