יהדות
הלכה למעשה: האם מותר לשנוא כל אחד מישראל?
מצד אחד התורה אוסרת על שנראה, מצד שני אנחנו רואים מצווה לעזור לאדם שאנחנו שונאים. איך מיישבים את הסתירה?
הוספת תגובה
אא
(צילום: Roman Yanushevsky/shutterstock)
אנחנו רואים שיש מציאות בה לפעמים אנחנו שונאים מישהו. תמיד יש לכך סיבה ותירוץ. מדובר על אדם שפל, רשע ולכן אנחנו שונאים אותו.
השאלה אם זאת לא שנאת חינם? האם זה מותר לפי התורה ומתי? והאם במציאות ימינו בה ישנם מי שמצירים בצורה קיצונית לעולם התורה במטרה להתנכל להם ולגרום להם לצאת מעולם התורה - זה מותר?
ובכן, מצד אחד נכתב בתורה לא תשנא את אחיך בלבבך". מצד שני - "כי תראה את חמור שאנך רובץ תחת משאו עזב תעזוב עימו" - איך מיישבים את שני הפסוקים האלו בפרשת קדושים ופרשת כי תצא?
דוד המלך כותב "משנאיך ה' אשנא" כלומר, ישנה מציאות בה אדם שעושה עבירות בבין אדם למקום כלומר כלפי הקב"ה והתורה וישנה מציאות שזה כלפי חבריו, הרבים.
במצב כזה אומרת הגמרא בפסחים דךף קי"ז שבמצב הזה שכך האדם עושה הרי שאז "מעידים עליו בבית דין שכך וכך עשה". וזאת בגלל מעשהו החמור.
רש"י כותב בעניין הזה שאנחנו רואים שהתורה פונה לבני האדם שכן יש מציאות של שנאה - להסיר את כל מה שיש לך עליו בלב - ולעזור לו. למרות שהוא האויב והשונא שלך.
השורה התחתונה: אין לשנוא אף אדם מישראל, אך אם עשה רע - יש להעיד עליו בבית הדין ולא למחול על כך.
להמשך קריאה
שידור חי
