איגרת האדמו"ר; הרב יאשיהו פינטו לקראת אלול והימים הנוראים

הכרת הטוב
נאמר בפרשה: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". והנה, כשנתבונן בדברי התורה הקדושה נמצא הדבר לפלא גדול, המצרים עינו אותנו בפרך, שיעבדו אותנו, "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", השפילו את בני ישראל בעבודה קשה בחומר ובלבנים. לאדם חלש נתנו לו לעבוד עבודה קשה, ומנגד לאדם חזק נתנו לו עבודה קלה.

כל דבר קשה וכל דבר משפיל - ציער את בני ישראל. ובכל אופן התורה הקדושה, מדגישה ואומרת "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו"; אפילו שגרנו שם מתוך כל השעבוד וכל הרע, אך גרנו שם, אף על פי ששילמנו בדמנו בכוחנו ובנפשנו, אנחנו גרנו שם.

ננסה לדמיין בנפשנו אדם שגר בבית מושכר, והמשכיר קשה ורע עימו. השוכר מבקש ודורש בתחנונים לצאת מהבית, אך המשכיר ביד רמה ובתוקף לא נותן לו, הוא מבזה אותו ומשפיל אותו ואף יותר מכך. ובכל אופן, גם התורה הקדושה מצווה אותנו, "כי גר היית בארץ מצרים", חייבים לשמור על כבוד המצרים לדורי דורות ולנצח נצחים.

וזהו יסוד עצום - ממי שקיבלת טובה, אפילו הקטנה ביותר, הינך מחוייב לו כל ימייך. ומצד שני, "עמוני ומואבי לא יבא בקהל ה' על אשר לא קידמו אתכם בלחם" - גזרה לדורי דורות לעם ישראל, ששני העמים האלו לעולם לא יבואו בקהל ה', על מה? על לחם שלא נתנו לעם ישראל.

הנה התורה הקדושה דורשת מהעם הנבחר ומסביבתו, להיות בעלי מידות נעלות במדרגות הגבוהות ביותר, אשר אפשר לשער ולתאר, ואולי אפשר לבאר יותר ולומר: מדוע לא תתעב מצרי? כי גר היית בארצו, הנה עם ישראל היו במצרים, באמונה שלמה במסירות נפש עצומה. ובכל יום, עלו והתעלו בביטחון ובאמונה בהקב"ה והשפעתם הייתה כל כך גדולה, אף בעומק נשמות המצרים הוחדרו בהם מידות נעלות וטובות ואפילו שברגע ראשון לא מצאנו זאת, אחרי כמה דורות, הם כבר היו מושפעים מהמעלות הרמות, אשר עם ישראל חדרו בהם.

וכך מצאנו שאותו פרעה אשר אמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו", חזר בו ואמר: ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. וכן, על נינווה, העיר הגדולה, אמרו חז"ל שמלך נינווה היה פרעה. ומצאנו לכך את תשובתו הגדולה, אשר עשה כל זאת מכח המידות הנעלות והאמונה הרמה של עם ישראל שהשפיעו והחדירו למצרים. ולכן, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, החדרנו בהם מידות טובות, אשר טמונות בתוכם.

אך ידע האדם, שצריך לעבוד על עצמו ולהיזהר לא לערבב את הטוב והרע יחדיו, זה מרומז במה שנאמר בתורה: "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו", ודרשו ואמרו, שישנם אנשים לא הגונים אשר מנסים לעשות פשרה בין היצר הטוב והיצר הרע והם פוסחים על שני הסעיפּים. 

ומובא על אדם אשר כל חייו חטא, פשע וחמס. הוא אכל מאכלות אסורים והנה, באחד הימים שמע את הרב דורש על איסור מאכלות אסורים, מה עשה אותו אדם, מאותו יום? כל השנה אכל מאכלות אסורים ורק ביום כיפור, הקפיד לאכול רק כשר; והוא כאותם האנשים, אשר מתחזקים ומקפידים לילך לבית הכנסת, אך מה עושים בבית הכנסת, מדברים לשון הרע, מדברים בתוך התפילה, מחטיאים אחרים.

יש לנקוט זהירות גדולה, "לא תחרוש שור וחמור יחדיו". שור, הוא היצר הטוב, חיה טהורה. לעומתו חמור, הוא היצר הרע, שצריך האדם להיזהר בל לערבב את שניהם יחדיו.

אם כך, הכוח שבמידות הטובות, להכיר טובה ממי שקיבלנו טובה, לכבד ולהעריך אדם שאולי ינק מידה טובה מאיש גדול. ולהיזהר לחלק את הטוב והרע - לא להיות פוסח על שני הסעיפים. אלו מידות נעלות שמזככות ומובילות את נפש האדם לדרך הישרה והטובה, לדרך הבטוחה אשר בה ישכון אור.

וביותר בימים אלו, חודש הרחמים והסליחות, יזהר ויקפיד בכל צעד ושעל וימדוד בדעתו ובנפשו כל מעשה אשר עושה - בעז"ה נזכה כולנו לגאולה שלמה ולטוהר הלב. 
אמן ואמן, יאשיהו פינטו.