זהירות: בראש השנה אסור לכעוס! הדרך להימנע מכך

זהירות מכעס בימי ראש השנה
כידוע, נוהגים לאכול 'סימנים' בראש השנה לסימן טוב, כמו גם אין אוכלים דברים חמוצים וכדומה ביום ראש השנה.

ה'משנה ברורה' מעיר הערה חשובה מאוד בשם ספר 'חיי אדם' שכותב בזו הלשון: "והנה כל העניינים עושים הכל לסימן טוב, ולכן פשיטא שיזהר מאוד שלא יכעס בימים האלו, מלבד גודל האיסור, כדי שיהיה לסימן טוב, רק יהיה שמח בליבו ובטוח בה' עם התשובה ומעשים טובים".

רבינו יוסף חיים ה'בן איש חי' מוסיף שלא רק שלא יכעס, ואף לא יקפיד בליבו.

נדמה שזו כוונת התפילה "ולמקללי נפשי תדום", לא רק הפה ידום, אלא אף הנפש לא תחוש, ותדום.

סגולה בדוקה להינצל מכעס
אבל איך עושים את זה?

כשנתבונן מדוע אנחנו כועסים, התשובה לכך נעוצה בצפייה שלנו. אנחנו מצפים לאיזה דבר, ובני הבית לא עומדים בציפיות שלנו. יכול להיות שציפנו שבעת הכניסה לבית השולחן כבר יהיה ערוך ומסודר, כך שמיד כשנגיע נתחיל לקדש, הילדים יעמדו לצידנו, נגמור את הקידוש וכולם יטלו ידיהם, ישבו לאכול מהסימנים, משם נמשיך לסעודת החג, ונתענג בפיוטי החג ודברי תורה.

ומה בפועל? יכול לקרות כשניכנס לבית - נראה שהשולחן לא ערוך, הילדים חלקם לבושים בבגדי חג וחלקם לא, חלקם באו לתפילה וחלקם לא. ואז כשמגיעים להסב ליד השולחן, הילדים לא יושבים כמו שצריך, ואף רבים ביניהם. בנוסף לכל זה התבשילים לא יצאו ערבים לחיך וכך הלאה... או אז הכעס... או הכעס - בשמיים!

הפתרון לכך: לא לצפות לכלום!
כבר בדרך מבית הכנסת לבית ננמיך ציפיות. נחשוב שאנו עומדים להיכנס לבית לא מוכן לחג בעליל, כלום לא מוכן, והילדים לא מוכנים להירתם לשולחן החג לא בלבוש, לא בישיבה ליד השולחן, הכל בוקה ומבולקה. והתבשילים? נדמיין את הגרוע ביותר.

או אז, כשנכנס והבית יהיה ערוך במידת מה, על כל פרט ופרט נודה בפה מלא, והכעס ירחק לא רק כלפי חוץ, הוא כלל לא ינבע מתוכנו, כי הרי על מה יש לכעוס?

העצה כל כך נכונה, מאחר שעלינו לדעת שזו מלאכתו של יצר הרע בימים קדושים אלו, הרי במחי כעס אחד שלנו הוא יקבל עוד הרבה רגעים כאלו במשך השנה, שהרי מה שהאדם עושה בראש השנה כך יהיה איתו במשך כל השנה. ברגע שיודעים שהאויב ממתין להפיל אותנו, נתכונן לקראתו ונצליח - לא רק למשול ברוחנו, אלא כלל לא לבוא לידי ניסיון.

והשם הטוב - לא ימנע הטוב למבקשים ללכת בטוב.