מדוע מייחסים חשיבות לכל סימן בר"ה? הרב ישי מלכה

מעניין, על אף שבכל משך ימות השנה, אנו מצווים שלא לתלות את עתידנו ומהוראותינו בגורל בצוק העיתים, בראש השנה אנחנו נוהגים לגמרי אחרת. דווקא ביום הדין הקדוש אנחנו מתחשבים בכל סימן ומאורע.

ויתרה מכך, אנחנו אף מסמנים לעצמו ב"סימני החג" כדי שאכן כך יארע לנו, וזה לא רק אנחנו, גם אבותינו ואבות אבותינו עוד מזמן נהגו לקחת את הקרא, הכרתי, והסילקא, וגם את התמר לסימן טוב ולמזל, ואט אט נוספו להם עוד סימני דרך ואיחולי מזל כדוגמת התפוח עם הדבש המתוק, או ריבוי גרגרי הרימון,  ויש כאלו שלדידם אין סימן יותר גדול מאכילת ענבים או תאנים בצבע לבן זך, אולם הסימן הבולט ביותר זה שמרבים להזכיר אותו, הלא הוא "הראש", זה שמאחל לנו שתמיד נהיה ונצעד רק בראש, ושלעולם לא נזדחל לזנב.

ואכן מנהג ישראל דין הוא וכבר נהגו עמך בית ישראל למצוא אחר "ראש" שיעטר את שולחנם בליל התקדש החג, ישנם כאלה שיעדיפו את ראש הכבש ולא בכדי כדי לקיים את דברי רבותינו עוד מתקופת ראשוני הראשונים שכתבו שטעם המנהג הזה  "כדי שישמענו הקדוש ברוך הוא לטובה בראש השנה וישימנו לראש ולא לזנב", ומשכך היו כאלה שהדרו לחזר דווקא אחר ראשו של האיל "זכר לאילו של אברהם אבינו עליו השלום שנעקד על גבי המזבח" כתמורה ליצחק אבינו עליו השלום, אלא שברבות השנים הוחלף האייל בכבש.

אולם יותר נכון להתנסח ולהסביר שה"כבש" הינו שם משפחה הכולל בתוכו כמה דורות לאבא קוראים "איל" ולאמא "רחל" ולבן "טלה" ולבת הקטנה קוראים "טליה",  כך שאם נתור אחר ראש של כבש נקיים את המנהג להביא ראש של איל בהידור רב, יתרה מכך בדברי הפוסקים מובא שיש להדר דווקא אחר הכבש מפני שבכל מקום שכתוב בתורה איך הכוונה לכבש בן שנתנו...

לאייל או לכבש ישנם זנים רבים חלקם יותר מיועדים לאכילה וחלקם יותר לנתינת חלב וחלקם מיועדים בעיקר לגיזת צמר כמו זן ה"מראינו" שדווקא מקרניו מפיקים את סוג השופרות המשובח והיקר ביותר.

גם אם נסתפק בסוג הכבשים המצוי ביותר בארצנו כדאי שנדע  שעלינו להיערך לכך מבעוד מועד, כמעט ואין בנמצא ראשי כבשים ובוודאי לא כדי לספק לכל דורש ראש של כבש ואילולא מנהגו להדר אחר ראש של כבש בראש השנה סביר להניח שאת ראש הכבש היינו מוצאים בפחי האשפה של המשחטות.

כפי שהיה נהוג בעבר בפרט בבתי מטבחיים בחו"ל, ורק בגלל שאין שם מספיק בשר כדי להרוויח עליו, אך הדרישה הגדולה לראש של כבש וההזדמנות הכלכלית של משווקי הבשר מאותם אלו שמוכנים לשלם כל מחיר גרמה להם לאסוף במשך כל השנה את ראשי הכבשים ולשומרם בהקפאה עד החג המיוחל, בשונה מבשר ראש העדר נמצא ביתר נדיבות, אך כמובן יש הבדל בין הנדיבות של הבשר המיובא שם משווקים בשר לחי בלבד הנראה כמעין סנדוויץ שתי שכבות זו מעל זו הנפתחות.

אך כאן בארץ מוספים לנו מעט למשקל את בשר אזור הלשון ולכן הוא משווק עם מעט שפיצים בצדדים, כך אן כך הטיפול בבשר הזה מאוד מורכב הלכתי וכדאי לתת את הדעת שאם עלה בדעתנו לקחת לסימן את מוח הכבש אז כדאי שנוותר על הרעיון הלא מהודר הזה, אין בנמצא מוח כבש בכשרות מהודרת ובכלל מוח ראש גם אם זה של עגלים לא ניתן להשיג עם חותם כשרות ברמה של בד"ץ.. אלא שכאן נצטרך לתת הסבר קטן אודות מורכבות ההמלחה של ראשי הבהמות והתמודדות עם המוח הנמצא בחלל הגולגולת המלא בנימי דם קטנים..

ישנם כאלה שלכתחילה ימנעו מעצמם את המאמץ ויעדיפו את המנהג החלפי לקחת "ראש של דג",  ויש סמך גדול למנהגם שהרי הראש גם מסל את ראש השנה... ואילו הדג מסמל את עם ישראל הנמשל לדגי הים בפרט שיכולים אנחנו לאחל את ברכתו של רבי דוד אבודרהם (מגדולי הראשונים) – תלמידו של בעל הטורים ר' יעקב בן הרא"ש) שכתב שיש הנוהגים לאכול דגים כסימן  ש"נפרה ונרבה כדגים"

כשבאים לדבר על דגים צריך לדעת שאנחנו נכנסים לסוגיה לא פשוטה שיש בגינה ויכוח ומחלוקת גדולה בין גופי הכשרות הטובים ביותר, הדיון הגדול הזה סובב סביב מחלוקת מדעית בעקבות ההלכה האומרת אם נמצאו תולעים המעי הדג הם אסורים באכילה בגלל הסבירות שהתולעת הגיעה ממקור חיצוני בעת שהדג בלע אותה למזונו, כפי שמצוי בדג בקלה צעיר ובדג סול שקשה מאוד לבדוק אותם ואולי עדיף יותר להימנע מהם, גם בסלמון יתכן ויהיו כיני דגים על עור בשרו ולכן ינם מדינות שלא רצוי לאכול את עור הדג ללא קילוף אך בסלמון הנורווגי המצוי שם שאינו מגיע מסין שם המצב נקי יותר.

גם תולעים הנמצאים בראש הדג אסורים מאותה סיבה שבעת שחיית הדג במים החלק שבראשו נפתח לרווחה והתולעים המצויים במים נכנסים ומתיישבים בין זימי הראש, ולכן כל תולעים הנמצאות על עור הדג מבחוץ, בתוך הראש או בחלל הבטן  אסורות מהחשש שהגיעו ממקור חיצוני. ואם הזכרנו את תולעי חלל הבטן כדי לומר במילים ספורות, בהרבה סוגי דגים מצויים תולעים בחלל הבטן אולם אם מקפידים לקנות אותם כפילה לאחר שנתחו אותם והסירו את כלל הבטן מצב טוב בהרבה ומוחזקים יותר כנקיים.

 אולם תולעים הנמצאות בתוך בשר הדג או בין העור לבשר - מותרות (שו"ע יו"ד סימן פד סעיף טז) שהרי התפתחו ונעשו לתולעת בתוך הבשר ולא הגיעו ממקור חיצוני וכלל בידנו שכל תולעת שהתפתחה במאכל או בים ולא פירשה מהם מותרת באכילה ולכן במשך דורות לא נהגו לבדוק את חלל הבטן אם יש בבשר הדג תועלת כל שהיא, אלא שבעשורים האחרונים התפרסמו מחקרים שהביאו את גדולי הפוסקים לחזור ולדון בסוגיה שמא אותה תולעת נכנסה לבטן כביצה קטנה בגודל שליש מילימטר ואט אט התפחתה בתוכו עד שהחלה , ולחלוץ את דפנות המעיים ולהתיישב בתוך בשר הדג, בסוגיה הזאת עוד נרחיב בעזרת השם בעיתו ובזמנו ונדון האם מותר לאכול "ערינג" לכבוד שבת קודש.

והאם עלינו לחשוש לתולעת "האניזקיס", אולם עתה שאנחנו דנים בראשו של הדג ששם המצב שונה לחלוטין שם כל תולעת קטנה אסורה ומשכך עלינו לבדוק מה דינו של ראש הדג ולהדר אחר דגים המשווקים בכשרות מהודרת .

אך כדי לעשות מעין סדר, נחלק את סוגי ראשי הדגים לשניים, דגי ים ודגי בריכה.

בדגי הים , בדרך כלל לא מצוי נגיעות של טפילים או תולעים בתוך הראשי הדגים למעט  את ראש דג הסלמון ששם עלול להימצא "כינת הסלמון" לכן חובה לחצות את הראש קודם הבישול ולהסיר את הזימים ולבדוק היטב, אך הבדיקה הזאת מצריכה מעט מיומנות.

לעומת זאת בדגי הבריכה עלול להימצא לעתים די קרובות סוג של נגיעות כמו תולעים לבנות או ואפשר לזהות את מקום התקיפה  הנראה כפצע אדום על גבי עור הדג שממנו יוצא כמעין חוט אפור, אולם אם הייתה התולעת לרניאה צעירה יהיה קשה מאוד להבחין בה. בכזה סוג של הנגיעות הטיפול הוא רק על ידי הסרת כל האזור המנוגע.

ישנו עוד סוג טפיל המצוי בברכות הדגים הנקרא "ארגולוס"  הטפיל הזה קטן  מאוד ויתרה מכך צבעו שקוף וקשה להבחין בו. הטפילים הללו תוקפים ונדבקים על עור הדג אבל לא רק הם מצויים גם בתוך ראש הדג ומשכך מגדלי הדגים ובעלי הבריכות חייבים לבצע טיפולים מיוחדים להרחקת הטפילים ולכן כל דג  הנקנה ממקום שאינו מושגח כראוי בפרט כשקונים דג מהכנרת ללא כשרות טובה ... אסור לאכול את הראש, ורק לאחר הסרת הסנפירים והזנב ולאחר שמשפשפים היטב בסכין את כל שטח עור הדג ושוטפים היטב ניתן לאכול את הדג ,אגב עדיף להקפיא את הדג לפני פעולת הניקוי בגלל שההקפאה מרפה את אחיזת הטפילים וכך קל יותר להסיר אותם.

כדי להדגיש בהזדמנות זו שדג הקרפיון נגוע מאוד בטפילים המצויים בבריכות בעיקר ב"ארגולוס" למרות שהמושט גדל איתו באותה בריכה ואינו נגוע כלל... גם בדגי הבורי, כסיף, והבס עלולים להימצא טפילי ארגולוס או לרניאה בראש הדג , לכן אין לנו מנוס מלהשתמש רק בראשי דגים המשווקים תחת השגחה מהודרת אלא אם כן אנחנו מבינים ויודעים היטב כיצד בודקים דגים.