מגיל קטן: אחד מצדיקי עם ישראל שהיה חולה במחלות מרובות

לכל אהובינו וחביבינו: יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם.
הנה בפרשת השבוע, עומד אברהם אבינו, אשר עדיין לא זכה לילדים ואומר להקב"ה: "מה תיתן לי ואנוכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר".

וצריך להבין הרי אליעזר, עבד אברהם היה בעל מעלה גדולה ביותר. ואמרו עליו חז"ל שהיה "דולה ומשקה", דולה מתורת רבו אברהם אבינו ומשקה את כל התלמידים ומדוע לא סמך בו אברהם אבינו כממשיך דרכו? כבנו? 

אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול יש הבדל גדול בין שני סוגי תלמידים. ישנו תלמיד שלוקח את תורת רבו, חי ממנה ניזון ממנה וצומח ממנה, ויש תלמיד, אשר רק מעביר את תורת רבו והתורה אינה נכנסת בתוכו, אלא רק עוברת דרכו. 

וזהו שאמרו חז"ל על אליעזר עבד אברהם אשר היה דולה ומשקה דולה, כמו דלי, אשר רק מעביר ממקום למקום. ולכן, אברהם אבינו לא ראה את אליעזר כממשיכו, משום שאליעזר לא צמח מתורת אברהם, אלא היה רק דלי להעביר ממקום למקום ולכן, שמו של אליעזר נקרא בכל מקום אליעזר עבד אברהם ולא אליעזר תלמיד אברהם.

תלמיד, הוא אדם שצומח מרבו ולא רק מעביר מרבו ולכן אברהם אבינו, אשר ראה את שורש נפשו של אליעזר, לא הסכים שבנו יצחק, אשר ברוך הוא, יתחתן עם בתו של אליעזר. אף שהיא גדלה בבית אברהם וינקה מקדושת בית גדול זה וראתה מול עיניה, בכל עת ובכל זמן את שרה אימנו, בכל אופן היא אינה ראויה להיות אשת יצחק, משום ששורש נפשם הוא רק כ"דלי" להעביר ממקום למקום.

והנה, ידע האדם שכל אשר קיבל מרבותיו צריך להפרות ולהרבות ולהגדיל את כבוד שמיים ולכל אחד, נתנו מקום מהשמיים בעולם הזה להוסיף משלו "גדלו לה איתי ונרוממה שמו יחדיו". וצריך האדם בכל כוחו, לחפש ולבקש איפה מקומו להגדיל ולהרחיב את מלכותו יתברך. וכשנסתכל על אבות העולם הלכו מעיר לעיר, ומארץ לארץ, ובכל מקום שהרגישו שסיימו את מלאכתם, המשיכו למקום אחר, האדם מחויב לפרוץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה.

ידוע מעשה על אחד מצדיקי עם ישראל, אשר מגיל קטן היה חולה במחלות מרובות, האריך ימים והגיע לגיל מופלג ביותר. באחרית ימיו נכנסו תלמידיו וקרוביו ושאלוהו, הרי כל חייך חשבנו בכל עת שסופך קרב, איך הארכת ימים כל כך? ענה ואמר להם כל חיי קיבלתי על עצמי עוד דבר גדול לעשות כשסיימתי, לא עצרתי ומיד קיבלתי על עצמי עניין אחר לפעול בו ולעשות וכך, מעניין לעניין, במלאכת ה' והקב"ה לא לקח את חיי באמצע מעשים קדושים וגדולים. כך האדם, ישתדל ללכת מחיל אל חיל.

בכל דור, יש את הדברים החדשים אשר צריכים לתקן, יש את המוסר החדש, אשר צריך לומר ישנם את ההלכות החדשות לזמן, אשר צריך לחדש וצריכים על יסודות אבותינו להמשיך את מסורת אבותינו.

על פי יסוד זה, נבאר דברי חז"ל אמר רבי יוסי בן קיסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי: רבי מאיזה מקום אתה? אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני.

אמר לי: רבי רצונך שתדור עימנו במקומנו ואני אתן לך אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו: בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר, אלא במקום תורה לפי שבשעת פטירתו של האדם אין מלווים לו לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. 

וקשה מדוע רבי יוסי בן קיסמא לא הולך לדור בעיר? זאת הרי הגמרא במסכת ראש השנה אומרת כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמיד חכם דומה להדס במדבר, אם כן מדוע רבי יוסי בן קיסמא כך מונע טוב?! 

אלא רבי יוסי בן קיסמא ראה שבעיר זו לא רוצים תורה ללמוד ולהמשיך, אלא רוצים להיות שלמים עם מצפונם, יש בעירנו רב גדול וחשוב, מוסר שיעורי תורה מי שרוצה יכנס לשמוע דבר תורה אך תורה זו היא תורה ללא המשכיות ולכזאת תורה רבי יוסי בן קיסמא לא רצה להיות שותף.

התורה הקדושה צריך ללמוד וללמד וכאשר ללמוד וללמד, יש כח חזק בתורה, תורה עם המשכיות. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו', כל דור הוסיף את שלו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו ולכן, אף אנו נראה כל אחד מה הגדר אשר השאירו לנו אבותינו להתגדר בו וכל אחד ישתדל להשלים את שלו "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". 

נשתדל בכל כוחנו לגדל ולחזק את שמו יתברך,
יאשיהו פינטו