חדשות
לרגל יום ההילולה: על מסירות נפש של הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל
כשראה ראש הישיבה שהרבנית עדיין חוסמת את היציאה מחששה לשלומו, המשיך ואמר לה: "אם לא תתני לי לצאת מהדלת, איאלץ לקפוץ מהחלון"
לקראת יום ההילולה, פורסם בגיליון אהבת ישראל על מסירותו של הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ללמוד וללמד את תורתינו הקדושה שלא ידעה גבולות.
היה זה בימים בהם סבלו אנשי היישוב הישן שבירושלים מהתנכלויות ופרעות קשות שבוצעו על ידי הערבים. באחד הימים בהם היה המתח בשיאו, התכונן מורנו ורבנו לצאת מביתו כדי למסור שיעורי תורה, אך רעייתו הרבנית ע"ה הביעה את חששה הגדול מההתנכלויות שבחוץ ואף ניסתה לחסום את היציאה באומרה: "אני חוששת שהערבים יזיקוך חלילה, אנא הישאר היום בבית".
ראש הישיבה זיע"א הרגיעה בנועם שפתיו ואמר לה: "זה עתה ייסדתי שיעור תורה חדש להצלת עמינו מהפוגרומים, חייב אני לצאת ולומר את השיעור". וכשראה שעדיין חוסמת היא את היציאה מחששה לשלומו המשיך הוא זלה"ה ואמר: "אם לא תתני לי לצאת מהדלת, איאלץ לקפוץ מהחלון. מבטיחך אני שלא יארע שום נזק לא לי ולא לילדים". רק אז בשומעה זאת התרצתה הרבנית ונתנה לו לצאת.
ראש מועצת חכמי התורה, הגאון הגדול חכם שלום כהן שליט"א נמנה על תלמידיו של ראש הישיבה זצוק"ל וזיע"א. באחד מימות הצנע, בהם חולקו מים ולחם במשורה, ולפעמים היו עומדים בתור שעתיים ושלוש כדי לקבל מים, איחר חכם שלום שליט"א לשיעור. לשאלת ראש הישיבה: "מדוע איחרת?" ענה חכם שלום שליט"א: "כבודו יודע שההורים שלי זקנים (אביו היה ראש המקובלים חכם אפרים הכהן זיע"א) ונאלצתי לעמוד היום בתור יותר משעתיים כדי לקבל מים".
ראש הישיבה זיע"א לא ויתר והמשיך ואמר: "אני תמה עליך ר' שלום, שהרי בוודאי ידועה לך קושיית הגמרא אודות הסתירה בפסוקים: "כל צמא לכו למים", משמע, שהצמא צריך ללכת למים; ואילו בפסוק אחר כתוב: "לקראת צמא יאתיו (יביאו) מים", משמע שצריכים להביא את המים אל הצמא. ומתרצת הגמרא: כאן בעוסק בתורה לשמה, וכאן בעוסק בתורה שלא לשמה", דהיינו: העוסק בתורה לשמה זוכה הוא שהמים יגיעו אליו עד השולחן, והעוסק בתורה שלא לשמה צריך הוא לצאת ולהביא מים.
חכם שלום שליט"א הבין את התוכחה, ובכל זאת ניגש לראש הישיבה לאחר השיעור, ובענוות חן גדולה שאל: "ומה עשה מורנו ורבנו שליט"א? האם לא הלך לעמוד בתור לחלוקת המים?"
"אספר לך את אשר קרה איתי", ענה לו ראש הישיבה: "אתמול בלילה לאחר 'תיקון חצות' בכיתי על מיטתי והתחננתי: ריבונו של עולם! מחר בבוקר מחלקים מים ואיני רוצה לאחר ללימוד בישיבה, תעזור לי! ומיד יצאתי מהבית והלכתי לכיוון הבור שהיה סגור במנעולים, כשהסתובבתי סביבו הבחנתי בנקב קטן, ומיד רצתי לבית והבאתי צינור גומי ודליים, ותחבתי את הצינור בנקב ושאפתי רבות עד שהחלו לצאת מים דרך הצינור, ומילאתי את הדליים וחזרתי לבית".
