מפחיד: "כל אדם בחייו יעבור עשרה ניסיונות קיומיים"

"למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך"

בפרשת וירא מוצאים את אחד היסודות העמוקים והחשובים של עם ישראל והוא עקדת יצחק:

הקב"ה מצווה את אברהם אבינו: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והעלהו שם לעולה" וזהו ניסיון הקשה שבכולם, משום שיום לפני כן, הקב"ה אומר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע" ולמחרת אומר לו להעלות אותו לעולה. ועוד כאשר הקב"ה אמר "את בנך" התחדד בליבו של אברהם אבינו מדבר האהבה עצומה של אבא לבן "יחיד", התחדדה בליבו של אברהם אבינו אהבה עצומה שיכולה להיות אך ורק לבן יחיד, "אשר אהבת" באותו רגע הגיע אברהם, לסוג של אהבה על בנו אהבה הגבוהה ביותר, אשר יכולה להיות לאדם על בנו בכל העולם ובכל הזמנים. והנה, עומד אברהם אבינו עם אהבה כל כך גדולה וחזקה כלפי בנו הקב"ה מצווה אותו להקריב קרבן לפני ה'.

אברהם מקבל בכוחות נפש חזקים עם ניסיון העקדה ומובא בחז"ל כשסיים אברהם אבינו את ניסיון העקדה והקב"ה אמר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעשה לו מאומה. עמד אברהם אבינו וביקש מהקב"ה: ריבונו של עולם, עברתי עשרה ניסיונות קשים, תנדור לי (תבטיח) שלא תנסה אותי בעוד ניסיון. עמד הקב"ה ונדר לאברהם אבינו שזהו הניסיון האחרון אשר יתנסה בו אברהם אבינו.

והנה, צריך להקשות, אחרי ניסיון זה, מצאנו שאברהם אבינו התנסה בעוד כמה ניסיונות ניסיון שאשתו שרה אמנו נפקדה לאחר העקדה, ניסיון שלא רצו לתת לו קבר לקבור את שרה רק אחרי ששילם ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ועוד ניסיונות רבים אשר עבר אברהם אם כן, היכן הנדר שנדר הקב"ה לאברהם אבינו שזהו הניסיון האחרון?

אלא, אפשר לפרש ולומר יסוד גדול אשר כל יהודי צריך לשִמו מול עיניו: ישנם ניסיונות קיומיים וניסיונות יום יומיים; כמה הבדלים יש בין ניסיון קיומי לניסיון יום יומי? ניסיון קיומי הוא קשה ביותר, ובשעה שבא לאדם ניסיון קיומי, הכל סגור לפניו, פונה לימין הכל סגור, פונה לשמאל הכל סגור, מכל צד הכל סגור.

וכך מצאנו אצל אברהם אבינו והאלוקים ניסה את אברהם, אלוקים הוא שם של מידת הדין. ואם האדם נכשל בניסיון קיומי, יורדת מעלתו אשר נמצא בה ואם עובר את הניסיון הקיומי, יעלה מעלה מעלה, בכל מעלה אשר נמצא.

עשרה ניסיונות קיומיים, חייב כל יהודי לעבור במשך חייו וזה אשר ביקש אברהם אבינו מהקב"ה, תישבע לי שלא תנסה אותי יותר, איזה ניסיון? ניסיון קיומי, ואם אברהם היה מתנסה בעוד ניסיונות, גם כל יהודי היה מצריך להתנסות בעוד ניסיונות. ולכן אברהם חשש, לו ולזרעו. ובשעת רחמים ביקש מהקב"ה שבועה ונדר שזה יהיה הניסיון האחרון בניסיונות הקיומיים, אך צריך לדעת האדם שיש עוד ניסיונות ולהם נקרא, ניסיונות יום יומיים והם ניסיונות, אשר עבר אברהם אבינו אחרי הניסיון העשירי של עקדת יצחק.

ולכן, כשמרגיש אדם שעומד בניסיון, שהכל סגור בפניו, יחזק את אמונתו בהקב"ה וירבה בתפילה "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'".

וידע האדם, שכל אדם פרטי עובר עשרה ניסיונות קיומיים, כל משפחה עוברת כעין עשרה ניסיונות קיומיים, כל קהילה עוברת עשרה ניסיונות קיומיים וצריך להתחזק בתפילה לשבור את כל צרנו ואת כל הקמים עלינו לרעה.

והנה שלושת עמודי האומה, אברהם, יצחק ויעקב תיקנו לנו את התפילות, אברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית, יצחק אבינו את תפילת מנחה ויעקב, את תפילת ערבית וכאשר נתבונן על חייו של אברהם נמצא שאברהם היו לו חיים נוחים וטובים וכך נאמר: "וה' ברך את אברהם בכל". היה לו בנים, בת, רכוש גדול וכל דבר טוב שיכול להיות לאדם.

יצחק אבינו, חייו היו חיים בינוניים, היה עיוור בעיניו, אשתו רבקה הייתה עקרה הרבה שנים, רועי אבימלך רדפוהו ועוד דברים לא נוחים שעברו על חייו, אך מצד שני הייתה לו אישה צדיקה וזמנים של אושר. בנים אשר קיימו מצוות כיבוד אב ואם, חייו היו מעורבים. אך אצל יעקב כל חייו היו חיים קשים מיום שנולד, עשיו רדף אותו, היה צריך לברוח מבית אביו; לבן רימה אותו, החליף את אשתו, החליף את משכורתו; עשיו בא לקראתו למלחמה עם ארבע מאות ראשי גייסות של צבא חיללו את דינה, יוסף נמכר, נפטרה עליו רחל אימנו.

אם כן, שלושה אבות העולם, שלושה סוגים של חיים; אברהם - חיים טובים, יצחק - חיים בינוניים, יעקב - חיים קשים ועל פי סוג חייהם תיקנו את התפילות: אברהם תיקן שחרית, "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך" כמו אור בוקר שהישועה וההצלחה מאירה פנים לאדם יעמוד ויודה ויתפלל לה', כפי שעשה אברהם אבינו

יצחק תיקן את תפילת מנחה לחיים בינוניים, אשר לפעמים נראית ההצלחה ולפעמים הקושי והמר וזוהי תפילת מנחה, אשר מתפללים באמצע היום, בין האור לחושך בדמדומים והיא לאנשים, אשר בינוניים הם.

תפילת ערבית, אשר תיקן יעקב היא תפילת החושך, כשהאדם מרגיש שהכל צר ומר לו הכל חשוך לפניו גם אז יתחזק "ואמונתך בלילות" אמונה אף שהכל נראה לו כחושך ולילה.

נודה לה' על כל אשר גמלנו ואף על הניסיונות הקיומיים אשר עברנו ובתקופה קשה, בכל יום ציירנו בנפשנו את הניסיון הקיומי, אשר עבר דוד מלך ישראל חי וקיים.

מספר הנביא, לדוד היה בן בשם אבשלום אשר דוד קירבו אהבו האמין בן ונתן לו יותר מכל בניו עברו ימים ובנו של דוד, אבשלום, התחיל לחפש את האינטרסים הפרטיים שלו התחיל להסתובב בין כל חשובי עם ישראל לומר לכל אחד את אשר רוצה לשמוע ובעורמה היה מערער אחרי אביו, קירב אליו את כל חשובי חצר המלך. השלה והבטיח הבטחות לכל אשר רוצה לשמוע, עד אשר ערער את מלכותו של דוד מלך ישראל ועד שהגיע למצב שקם על אביו על דוד המלך. לקח אבשלום  איתו את דואג האדומי, אשר היה איש חזק ומסוכן בעצותיו.

וחז"ל אמרו שעצותיו של דואג היו מסוכנות ומאידך חכמות כמו ששאלו את נביא ה', ועוד עמו מראשי עם ישראל, כולם הלכו אחרי אבשלום.

והנה, באחד הימים הבין דוד שעומדים לשפוך את דמו ולהורגו לקח דוד את מעט האנשים אשר נשארו עימו וברח מביתו אבל וחפוי ראש ואבשלום ודואג וכל רודפי דוד נכנסו לארמון המלך בזזו וחיללו את כל הקודשים, ודוד עם מעט האנשים אשר עימו יצא מירושלים אבל יחף וחפוי ראש, על הצער שבנו אהובו קם לשפוך את דמו ולהחריב את מלכות בית דוד. בעוד דוד בורח, עמד שמעי בן גרא והתחיל לקלל ולבזות את דוד המלך, צעק לעברו "רוצח", גנב, גזלן, קמו אנשי דוד ובראשם יואב בן צרויה, שר הצבא וביקשו לפגוע בשמעי בן גרא, על אשר פגע במשיח ה' אמר דוד המלך אל תפגעו בו, הקב"ה שלח אותו לבזות אותי ואל תעשו לו מאומה.

(אך הנביא מספר לפני מותו של דוד ציווה את בנו שלמה "ואיתך שמעי בן גרא מבחורים והוא קיללני קללה נמרצת והורדת את שיבתו ביגון שאולה", ובסוף אחרי פטירת דוד הנביא מספר באריכות איך שלמה הוציא להריגה את שמעי בן גרא).

ובעוד דוד עובר צער ובושה וחרפה, מתפלל דוד להקב"ה שלא ישמעו את עצתו של דואג, משום שעצותיו מסוכנות והנה אבשלום, דואג וכל המורדים בית דוד ישבו לטכס עצה איך להרוג את דוד המלך וכשלא קיבלו את עצתו אמרו חז"ל עלה לגג הבניין קפץ והרג את עצמו.

 ועליו דורשת הגמרא "אנשי דמים ומירמה לא יחצו ימיהם" ובסוף ניסיון קשה זה של דוד בנו אבשלום אשר בגד באביו ובמלכות בית דוד והפנה עורף למסורת ישראל ולבית אשר ממנו גדל, ראשו נתפס בעץ ואחד מחיילי דוד ערף את ראשו ודוד שב לירושלים לכיסא מלכותו. כל אשר קורה לאדם יסתכל ויחפש בתורתנו הקדושה וימצא קשר לנפשו.

"והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו ה' הושיע המלך יעננו ביום קוראנו".

בברכה יאשיהו פינטו