"הרבנות נמצאת במצב קריסה במחלקה של שלום בית": טיפ לזוגיות

לאחרונה אנחנו שומעים לא מעט על מדרגות הרבנות שהולכות וקורסות מהדריכה עליהן.

כל כך סימבולי שזוג הגיעו לדריכה על מדרגות הרבנות מתוך "דריכה" אינסופית אחד על השני, מבלי לעצור ולחשוב על הבית שלהם, על מפעל חייהם, על הילדים הטהורים באמצע ועל כל ההשלכות ההרסניות שיש לצעד כה דרסטי וחריף כמו גירושין.

זוג מתחתן בחתונה שנמשכת סך הכל ערב אחד, אומנם ערב שמח ומרגש, עד אין קץ אבל בסוף הוא מסתיים ומתחילים החיים האמיתיים, מבחן התוצאה, העבודה הקשה בשטח.

התרגלנו לא לעבוד קשה ולהתלכלך כמה שפחות ב"עבודת שטח", אנחנו מצפים ל"סביבה נקייה" ואם אפשר גם בלי עבודה אז מה טוב. אבל החיים האמיתיים לא עובדים ככה. שום דבר לא זז בעולם ללא עשייה, ללא לקיחת אחריות שלנו על חיינו, מי אם לא אנחנו יעשה זאת עבורנו? התמודדות הרי תמיד קיימת, גם להיות לבד זו לא אלטרנטיבה אידיאלית, אין ניסיון קשה יותר מהיות האדם לבדו.

זוגות יקרים! אנשים משוועים כל חייהם לנפש תאומה שתשלים אותם ותהווה בית ומקום מפלט עבורם. כל כך לא פשוט למצוא זיווג ולהקים בית. אם כבר זכיתם, שמרו על כך בשתי ידיים והנה טיפ גדול שייתן לכם את ה"דחיפה" החיובית, שניה לפני שאתם דוחפים את כל המסע המשותף שלכם לפח.

צריכים לזכור כי החיים מאוד דינמיים ומלאים בתחומים רבים ומגוונים, באינספור מטלות: בית, עבודה, ילדים, חברים, בילויים וכו'. על כל זוג לזכור שכאשר הוא מגיע הביתה עליו להשאיר מחוץ לבית את כל הדברים שקשורים לחוץ - לרחוב, ברחוב. ולא אליהם ואל ביתם באופן ישיר.

כשמגיעים הביתה מתחילים מחדש, מחייכים, אומרים שלום בצורה נעימה ומתחילים את היום שלנו בבית מהתחלה, בדף נקי ולא מוכתם - לא משנה מה קרה במהלך היום. ברוכים תהיו.