כל המנהגים לחג חנוכה

מנהגי חנוכה - מנהגי חג חנוכה 

אין להלעיג על המנהגים, כי לא לחינם נקבעו...

(בית יוסף תרצ בשם אורחות חיים)

טעם שנהגו לשים בנרות גם מעט מים והשמן צף מלמעלה
להורות על הנס שבו תרמוז בזה כי גבר ישראל שנמשלו לשמן כדאיתא במסכת מנחות על האומות שהן נקראו מים הזדונים כמו שנאמר "אזי עבר עלינו המים הזדונים" (כה"ח תרעא לב בשם יפה ללב).

טעם שנהגו לשבת ליד נרות חנוכה בזמן ההדלקה

1. משום "חיבוב מצוה" (מקור חיים לבעל חות יאיר סימן תרעב סעיף ב, נפש דוד הנהגות הגאון האדר"ת ב יד).
2. בשו"ת שם יעקב (או"ח סימן כב) מובא, שיש מצוה להסתכל בנרות החנוכה, ולכן אומרים ב"הנרות הללו" - "אלא לראותם בלבד", כלומר שיש ענין מיוחד לראותם.
3. כתב הרב משנה שכיר: "ונראה לי בס"ד על פי מה שידוע מפי הספרים הקדושים ('עבודת ישראל' לחנוכה, ד"ה וז"ש במג"א) ההסתכלות בנרות מצוה פועלים פעולה גדולה על נפש האדם, שזה כוח גדול יש בראיה, מצינו (ילקוט שמעוני, רמז תקלז) בעוף הנקרא 'ראה' שמוליד בראיה, ועל כן נצטווינו מפי רבותינו ומפי ספרותיהם לראות ולעיין בנרות חנוכה. וכן מבואר בשו"ע (עי' סי' רעא ס"י) דמצוה להביט בנרות שבת. והטעם שיש בנרות מצוה זה ענין גדול, ענין גילוי אור הגנוז וגילוי אור תורה, כמבואר בספה"ק. ועיין בספר הק' 'קדושת לוי' לחנוכה (קדושה שניה), שכתב דכל ענין הנס היה רק על ידי כוח נרות מצוה של שבת ושל בית הכנסת שהדליקו אז בהסתר, עיין שם במתק דבריו. וכן המנהג בישראל ליישב אחר הדלקה ולשום עין באור הנרות.

ויש לומר שזו הייתה כוונת רב הונא באמרו 'הרגיל בנר' (יזכה לבנים תלמידי חכמים, שבת כג:), רוצה לומר דווקא 'הרגיל', היינו שמורגל תמיד אצלו כל משך הדלקתו, ולא שמניחו והולך אחר ההדלקה רק רגיל עמו ומביט באורו, אז זוכה להמשיך עליו אור תורה גדולה יתירא. ואתי שפיר בהבנת הדבר בס"ד (משנה שכיר - מועדים נס חנוכה הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים).

בספר נפש דוד מובא (שם): "מצות נרות חנוכה הייתה חביבה עלי עד מאוד, ולולא שיחת הבריות הייתי מהדר שידלקו זמן רב ככל יכולתם, והתענגתי לשבת בחדר שבו הנרות, לראותם ולהסתכל בהם בכל רגע, ולא הלכתי מאותו החדר רק כשהייתי אנוס על פי עבודת הציבור, ובכל זאת ישבתי נגד פתח אותו החדר, כדי להסתכל בהם כפעם בפעם והייתי שש ושמח בהם הרבה".

טעם שנוהגים לומר פיוט "מעוז צור ישועתי" לאחר הדלקת נרות החנוכה
בפיוט זה נשזרים מאורעות אחדים מדברי ימי ישראל, בהם נושענו מידי הקמים לכלותנו (אנציקלופדיה תלמודית).

טעם שנוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בשעת הדלקת הנרות

1. לפי שנעשה הנס על ידיהן (כה"ח תרע בשם מטה משה תתקצד ומג"א).
   והכוונה שזה לזכר הישועה הגדולה שהייתה על ידי מאכלי חלב שהאכילה יהודית בת יוחנן כהן גדול את שר צבא יון כדי שיצמא והשקתו יין עד שהשתכר ונרדם, ולאחר מכן כרתה את ראשו. ומשום כך ברח צבאו והוסר איומו מישראל (כלבו סימן מד, רמ"א סימן תרע סעיף ב, ומשנה ברורה שם ס"ק י).
2. שיהיה להם היכר שאסור להשתמש לאור הנרות (ב"י תרע, ג).
3. כדי שלא שיסיחו דעתם מזכר הנס לכן עושים לפחות אותה שעה כמו יום טוב (כה"ח תרע בשם הלבוש).
4. שחוששים שמא יכבה הנר שמשתמשים בו (השמש) ועלולות להיכשל להשתמש לאור נרות המצווה (כה"ח שם בשם מטה משה).

וכתב הבן איש חי בפ' וישב (וכן בכה"ח תרע, ס"ק י) יש נשים שיש להן קבלה שאם אישה נפלה בסכנה תידור נדר שלא לעשות מלאכה בחנוכה ותינצל, ויש נודרים יום אחד ויש נודרים שני ימים כפי מה שירצו.

טעם שמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בכל ימי החנוכה, יש למחות בידם
משום שהבטלה מביאה לידי שעמום וחטא (משנה ברורה סימן תרע ס"ק ה).
ואם נהגו שלא לעשות מלאכה ביום הראשון וביום השמיני של חנוכה - מנהגם מנהג ואין מוחים בידם (באר היטב שם ס"ק ב). וכן מובא בבן איש חי (שנה א פרשת וישב אות כז) שביום ראשון ושמיני של חנוכה לא תעשינה הנשים כביסה ולא יתפרו, אלא אם כן פרנסתן בכך.

טעם שבימי החנוכה מרבים בצדקה

1. בכוחה של נתינת צדקה בימים אלו לתקן את פגמי הנפש (בני יששכר, וראה גם משנה ברורה סימן תרע סוס"ק א).
2.  היוונים רצו לבטל מישראל תורה עבודה וגמילות חסדים. כנגד רצונם לבטל תורה מישראל - תיקנו חז"ל להדליק נרות המשולים לתורה, שנאמר (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור". כנגד רצונם לבטל עבודה מישראל - תיקנו חז"ל הלל והודאה. כנגד רצונם לבטל גמילות חסדים - תיקנו חז"ל להרבות בצדקה (פמ"ג א"א ריש סימן תרע).

טעם שבימי החנוכה נוהגים לחלק לילדים דמי חנוכה

1. הואיל והיוונים רצו לבטל תורה מישראל, לכן מעודדים את הילדים ללימוד התורה על ידי מתן מעות, וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"י ה"ה): "לפיכך כשמלמדים את הקטנים אין מלמדים אותם אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר". ובפירוש המשניות (סנהדרין ריש פרק י) כתב הרמב"ם כיצד המלמד משדל את הילד ללמוד תורה: "... ואז יאמר לו רבו: למוד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר אחד או שני דינרים". לכן בימי החנוכה מחלקים לילדים דמי חנוכה כדי לחזקם בלימוד התורה (כף החיים סימן תרע ס"ק ד, שערי הלו"מ סימן רפג ח"ב עמוד רפ).
    
2. הואיל ובחנוכה נוהגים העניים לחזר על הפתחים, לכן נוהגים לתת דמי חנוכה לילדים כדי שלא לבייש את מקבלי הצדקה (כנסת יחזקאל). (וזה גם אחד הטעמים שבפורים שולחים מנות איש לרעהו כדי שלא יתבייש מי שאין לו).

טעם שנהגו לשחק בחנוכה בסביבון שמסובבים מלמעלה, ובפורים ברעשן שמסובבים מלמטה
משום שבחנוכה לא הייתה התעוררות מלמטה רק מלעילא (מלמעלה) כי לא עשו ישראל תשובה כהוגן, רק השם יתברך ברחמיו ריחם עלינו על ידי התעוררות מלמעלה, לכן משחקים בסביבון שאוחזים אותו מלמעלה. ואילו בפורים שגזרו ישראל על עצמם צום ושק ואפר יוצע לרבים, הייתה התעוררות מלמטה, על כן אוחזים את הרעשן שמסובבים אותו מלמטה (טעמי המנהגים חנוכה בשם קורבן עני בשם הריצ''א).

וכתב שם (בטעמי המנהגים) שזה החילוק בנוסח שבתפילת ''על הניסים'', שבחנוכה נאמר ''רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם', ואילו בפורים בברכה לאחר קריאת המגילה, נאמר ''הרב את ריבנו, הדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו''. לפי שבפורים היה הנס על ידי תפילת ישראל ועל ידי התעניות והייתה התעוררות מלמטה על ידי ישראל, לכך שייך לומר ''הרב את ריבנו'' וכו', אבל גבי חנוכה לא מצינו שום התעוררות מלמטה כלל, רק הקדוש ברוך הוא מעצמו נתן בלב הגיבורים שנלחמו ביוונים וניצחון לכך נאמר ''רבת את ריבם'' וכו', והיינו שהקדוש ברוך הוא עשה מעצמו הריב עם השונא (טעמי המנהגים בשם אזור אליהו לחנוכה).

מנהגי חנוכה - מנהגי חג החנוכה: טעם שעל הסביבונים נהוג להטביע את האותיות  ג.ש.נ.ה. או ג.פ.נ.ה.

1. בחוץ לארץ מטביעים את האותיות ג.ש.נ.ה. שהן ראשי תיבות של המלים: נ'ס ג'דול ה'יה ש'ם. בארץ ישראל מטביעים את האותיות ג.פ.נ.ה. שהן ראשי תיבות של המלים: נ'ס ג'דול ה'יה פ'ה (זיו המנהגים עמוד רסג).
2. משום שהרבה פעמים בשבת שניה של חנוכה קוראים את פרשת "ויגש" - בה נאמר (בראשית מו, כח): "ואת יהודה שלח ... גשנה", והמלה "גשנה" בגימטריה - "משיח", לכן מטביעים על הסביבון את האותיות ג.ש.נ.ה. (מטעמים די"ג).
3. פירוש עממי ניתן באשכנז לאותיות ג.ש.נ.ה: שכך היו משחקים עם הסביבון, ש- גאנץ, היינו הכל, וזה שבגורלו נפל הגימ"ל לוקח את כל הקופה; ש - סעצן (או שטראף - עונש), היינו שלם, להכניס לקופה את הסכום השווה לסכום שיש לו; נ - ניכט, היינו לא כלום; ה - האלב, היינו מחצית הקופה (ילק"מ עמוד 26).

טעם והסוד שהיו משחקין בחתיכת עץ מרובעת (סביבון) שחקוקין מצדדיו אותיות גשנ"ה (שהוא ראשי תיבות נס גדול היה שם)
"משחקין הנערים בחתיכת עץ מרובעת (סביבון) ועליו בד' קצותיו חקוקין אותיות גשנ"ה בפירוד אות אחד לכל רוח והעץ הזה מתגלגל על נקודת קוטב מרכז האמצעי, להורות שהמלכיות הללו המרומזין בתיבת גשנ"ה  (גשנ"ה ראשי תיבות גופני, שכלי, נפשי, הכל ומרמזים אל ארבע המלכויות שהן בבל היא מנוגדת לכח הנפשי שביטלו את עבודת בית המקדש והקרבנות בחורבן בית המקדש. יוון ביקשו לבטל כח שכל התורה על ידי חכמת הפילוסופיה והמזלות וכו'.

פרסומדי רצו לאבד את הגוף בגזירת המן הרשע. ומלכות אדום הרביעית כוללת הכל. ועיין טעם הבא לאותיות גשנ"ה.) המנגדים בפירודם בקצוות, הנה כולם סובבים על המרכז נקודה האמצעית ישראל המאחדים הקצוות, על כן הקצוות סובבים על המרכז וכולם יתבטלו אל המרכז ואז יהפוך אל עמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם הוי"ה, ואז תתבטל לגמרי זוהמת נח"ש בגימ' גשנ"ה, אז הוי"ה מל"ך הוי"ה מל"ך הוי"ה ימל"ך (בגימטריא משיח שזה 358), וזה יהיה בביאת משי"ח (בגימ' כנ"ל) צדקנו במהרה בימינו אמן.

והנה המנהג הזה היה מקודם נהוג בישראל דווקא בחתיכת עץ על שם הנאמר בנבואה ליחזקאל (היא ההפטרה לפרשת ויגש אליו יהודה) וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וכו' ולקח עץ אחד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף וכו' וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וכו' (וכל העניין שם עד ועבדי דוד מלך עליהם עיין שם (יחזקאל לז טז) בין והתבונן בפנים מה שכתבתי בפסוק ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף, תרין משיחין, סמיכות גאולה לתפלה), הנה נעשה הוראה זו דוקא בעץ כי האדם עץ השדה (דברים כ יט), וכבר ידוע לך שם הוי"ה בגימטרייה ע"ץ (160) בכפל האותיות בייחודם כידוע הבן הדברים" (בני יששכר מאמרי חודש כסלו - טבת - הערות מאמר ב - אור תורה בהערה).

טעם שנוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב

1. לזכר הישועה הגדולה שהייתה על ידי מאכלי חלב שהאכילה יהודית בת יוחנן כהן גדול את שר צבא יון כדי שיצמא והשקתו יין עד שהשתכר ונרדם ולאחר מכן כרתה את ראשו, ומשום כך ברח צבאו והוסר איומו מישראל (כלבו סימן מד, רמ"א סימן תרע סעיף ב, ומשנה ברורה שם ס"ק י).

ולמרות שמעשה זה לא אירע בחנוכה אלא כמה שנים קודם לכן, מכל מקום צירפוהו לימי נס חנוכה כיון שגם הוא היה עם היוונים, ואף אותו שר צבא רצה להעביר את היהודים על דתם (בן איש חי שנה א פרשת וישב אות כד).

ולעניין מעשה יהודית יש כמה דעות מתי וכיצד היה מעשה זה:

בספר צמח דוד, חלק ראשון, האלף הרביעי שנת תרכב (הובא בספר סדר הדורות, ג"א תרכב) כתב: לפי הפייטן המייסד יוצר של חנוכה (ראה סידור עבודת ישראל, עמודים 631-632) מעשה זה היה בימי חשמונאי, אף על פי שבספרי חשמונאים לא מצאתי מזה מאומה.

ולפי משמעות ספר יהודית, שבו כתוב גוף המעשה, נראה שהיה המעשה עוד בימי נבוכדנאצר, ויש מי שאמר שהיה בימי קמבישה בן כורש מלך פרס, מאתיים או שלוש מאות שנה קודם נס חנוכה. מ"מ חכמי הדור הסכימו לכלול זכר נס זה עם נס חנוכה, עכ"ל צמח דוד.

ולפי מדרש "מעשה חנוכה", המובא באוצר טוב ח"א, נעשה הנס ע"י חנה בת מתתיהו כהן גדול ראש שושלת החשמונאים, שנשאה לאלעזר בן חשמונאי, אחר שהיוונים התעללו בבתולות ישראל שלש שנים ושמונה חדשים.

ולפי נוסחת "מעשה יהודית", שהובא לדפוס ע"י כת"י לפסיא (בבית המדרש לא. ילינק ח"א), נעשה הנס על ידי שתי נשים האחת בתו של יוחנן כהן גדול והשנייה יהודית.

1. לרמוז טעם בחלב לשלושה מצוות שגזרו האויבים לבטלם חודש-שבת-מילה. ומסרו ישראל עצמם עליהן שאות חי"ת של "חלב" הוא אות ראשונה במילה "חודש". ואות "ב" של "חלב" הוא האות השנייה של "שבת", והאות "למ"ד" של "חלב" הוא האות השלישית של "מילה" (בן איש חי וישב, כד).
    
2. שהרי היוונים רצו לבטל את התורה מישראל ולהגביר חכמת החיצוניות, והנה כאשר התנוסס השם יתברך עמנו הראה לנו נפלאותיו במנורה ובשמן הרמוזים לחכמה ולתורה מן השמים, והנה הימים האלה הם כעין נתינת התורה.

והנה בשעת נתינת התורה בסיני עמדו המלאכים הקדושים בשמים ואמרו תנה הודך על השמים (שבת פח:), ורצו לבטלנו מן התורה (שלא רצו שנקבל התורה), והנה המגיד מראשית אחרית פעל ועשה מראש מקדם שבאו המלאכים לבית אברהם והאכילם בשר בחלב, והיה זה לטענה עליהם, שאכלו הבשר בחלב בביתו של אברהם ואינם ראויים לתורה כמו שאמרו רז"ל במדרשיהם, והנה מתחלה כתיב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וכו' וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ.

 ושוב נאמר וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר וכו' (בראשית יח ז), הנה צירף מאכלי חלב אל בן הבקר בכדי שיהיה לסגולה לבניו לקבלת התורה, ויהיה פתחון פה שאין התורה ראויה להישאר אצל המלאכים, אלא ראוי ליתנה לישראל, ועל כן לזכר זה נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות (ש"ח או"ח סי' תצ"ד ס"ג), וכן לזכר זה שבימי החנוכה הוא כעין נתינת התורה, הנה נעשה הנס גם כן על ידי מאכלי חלב שהאכילה יהודית את האויב שרצה לבטל התורה מישראל, ועל ידי זה היה התחלת הנס ליהודים הייתה אורה זו תורה, ומנהג אבותינו תורה היא (בני יששכר מאמרי חודש כסלו - טבת מאמר ג - נר מצוה מב).

טעם שנוהגים לאכול בחנוכה סופגניות או מאכלים אחרים מטוגנים בשמן
זכר לנס פך השמן, ועל כן אוכלים מאכלים המתבשלים בשמן (זיו המנהגים עמוד רסב).

טעם שנהוג לאכול בחנוכה לביבות מתפוחי אדמה מטוגנות בשמן
הואיל וישנן שיטות הסוברות כי יש להזכיר את חנוכה בברכת "מעין שלוש" לכן כדי שלא להיכנס לספק אם להזכיר נוהגים שלא לאכול מזונות בחנוכה, ולזכר פך השמן אוכלים לביבות מתפוחי אדמה מטוגנות בשמן במקום סופגניות (מועדים וזמנים ח"ח ליקוטי הערות עמוד לו).

טעם שבשבת חנוכה יש להרבות בסעודה יותר משאר שבתות השנה
משום פרסום הנס (בן איש חי שנה א פרשת וישב אות כח, שכנה"ג סימן תרע, בהגה"ט ס"ק ה, וא"ר שם ס"ק טז).

טעם שיש אומרים כי ריבוי הסעודות שעושים בחנוכה הם בכלל סעודות מצוה
לפי שבימי החנוכה חייבים לאכול, שהרי אסור להתענות בהם (מרדכי הארוך, יש"ש ב"ק פ"ז סימן לז).

1. לפי שבכל סעודה אומרים את נוסח "על הניסים" - בו מודים ומהללים להשם על הנס ועל גבורתו, ויש בזה משום פרסום הנס (שם).
2.  הואיל ובחנוכה לא בטלה מגילת תענית, שוב נחשב הוא כיום טוב, וביום טוב קיימת חובה לאכול פת (ב"ח סימן תרע בשם מהר"ש מאוסטרייך).

בברכה, הרב עזרא שקלים.
צפו ברב עזרא שקלים - מנהגי חנוכה - מנהגי חג החנוכה: