למה השידוך של יעקב היה קשה יותר משל יצחק?

פרשה זו (ויצא) וקודמתה, עוסקות בענייני שידוכים. בפרשת חיי שרה התורה מאריכה בשידוכי יצחק ורבקה, ואילו פרשתנו עוסקת בשידוכיו ונשואיו של יעקב עם רחל. אולם כשנתבונן נמצא שיש הבדל ושוני רב ביניהם; כשנשלח אליעזר עבד אברהם לקחת אישה לבן אדונו - ליצחק אבינו, הכל התנהל כמתוכנן, במהירות, בקלות, ולפי מה שביקש מראש. עד כדי כך שאליעזר עצמו עומד משתאה ומתפלא, כיצד הצליח ה' את דרכו כל כך במהרה ובנקל. בשל כך מבקש אליעזר להזדרז לסיים את שליחותו עד גומרה, ולשוב לאדונו ללא עיכוב, "אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי, שלחוני ואלכה לאדוני".

אצל יעקב הדברים מתעכבים ומסתבכים, כשהמון מכשולים ונחשולים עומדים בדרכו; יעקב יוצא מבאר שבע, אחריו מדלג אליפז ומאיים על חייו, לבסוף אליפז מתפשר בנטילת כל רכושו, ובכך נאלץ יעקב להגיע בידיים ריקות. הוא מגיע לביתו של לבן הארמי ומתחייב לעבוד שבע שנים עבור רחל. הוא עושה זאת במסירות אין קץ ובנאמנות גדולה, ורועה את צאן לבן לילה כיום, חורף וקיץ. חרף זאת, לבן מהתל ומרמה אותו, ולבסוף גוזל ממנו את רחל שלמענה הוא עבד, ונותן לו את לאה תחתיה. ושוב נאלץ יעקב אבינו לעבוד שבע שנים נוספות בנאמנות, כדי לזכות ברחל.

כשמעמידים את הקלות בהשגת השידוך ליצחק אבינו, לעומת מסכת הייסורים והתלאות שעבר יעקב בדרך לנישואיו עם רחל, נדרש מאיתנו להבין, מה גרם להבדל? מדוע דרך שידוכיו של יעקב הייתה שונה מדרך שידוכי אביו יצחק?

אלא שאם נתבונן, נבחין בהבדל מהותי בפעולות המקדימות לשידוכי יצחק כפי שהן מתוארות בכתובים. ערב שליחת אליעזר למצוא לבנו אישה, עומד אברהם אבינו ומתפלל ומבקש: "ה' אלוקי השמיים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דיבר לי ואשר נשבע לי לאמור, לזרעך אתן את הארץ הזאת, הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם". כשאליעזר יוצא לשליחותו, בעומדו ליד הבאר, נושא אף הוא תפילה: "ויאמר, ה' אלוקי אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם וכו'". גם בשעה שהוא מוצא את הנערה ועורך עמה היכרות, נושא אליעזר תפילה, ומודה על "סגירת המעגל" והשלמת הבניין ואומר: "ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדוני".

על הפסוק: "ויצא יצחק לשוח בשדה" דורשת הגמרא מכאן שתיקן יצחק אבינו תפילת מנחה. על כך כותב ה'כלי יקר': לא בכדי כיוון דווקא בשעה זו, משום שיצחק אבינו שיער שבשעה זו אליעזר בדרך חזרה עם רבקה, ולשם הצלחת נישואיו עמד ונשא תפילה, וכבר אמרו חז"ל  על הפסוק: "על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא", אין מצוא אלא אישה שנאמר: "מצא אישה מצא טוב". ואכן מיד נענה, שכן עם גמר התפילה, הרים יצחק את עיניו וראה את הגשמת תפילתו, כנאמר: "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים".

לא כן אצל יעקב אבינו ע"ה הדבר היה שונה, כל המשפחה וכל השכונה דברו ופרסמו: "שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדול לגדולה והקטן לקטנה". הדבר היה פשוט ומובן מאליו. ויתרה מזו, הרי יעקב נושא ייחוס בנו של יצחק ונכדו של אברהם אבינו ע"ה, הדבר ברור ופשוט שלבן יהיה מאושר ויברך על השידוך המוצלח שנפל בחלקו. כך שהכתובת הייתה פשוטה וברורה מראש שרחל היא הכלה המיועדת ליעקב. ומשום כך אם יורשה לומר לא הושקעו הרבה תפילות על שידוך זה, וכפי שמוכח בכתובים, שאצל יעקב לא הודגשה התפילה, ועל כן הדברים התנהלו בקושי ואירעו כפי שאירעו.

נמצאנו למדים יסוד גדול בעבודת ה' ובאיכות החיים בכלל: כל דבר שניתן לנו מאת השי"ת, לו רק נוסיף עבורו תפילה, הוא יתקבל אצלנו בקלות ובלב שמח. לעומת זאת אם נשכח להתפלל, אם נהיה בטוחים שהדבר יגיע אלינו גם בלי תפילה, באופן כזה גם כשהישועה תבוא, לא בטוח שהיא תתקבל בקלות. תתפללו!