לשים את הנועם אלימלך מתחת לכרית של ראש המעוברת - מותר?

האם מותר לשים את הספר נועם אלימלך או ליקוטי מוהר"ן מתחת לכרית של ראש המעוברת?

1. הנה כתב הרמב"ם [הלכות עבודת כוכבים וחוקותיהם פי"א הי"ב]: 'הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יבעת, והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות, שנאמר ויהיו חיים לנפשך'. ע"כ.

ומקורו בסנהדרין [צ.] אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצוניים והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וע"ע במה שכתב שם מרן בכסף משנה שהאריך לדון אם מיירי ברוקק או לא והשאיר בצ"ע. והנה בהשקפה ראשונה אפשר לחלק שהרי מה שנוהגים היום שנותנים ספר תנ"ך לשמירה ליד ראש התינוק, וכן ספר רזיאל המלאך וכדו' מדובר בספרים שאינם כס"ת או תפילין שהזכיר הרמב"ם שהרי הם עשויים מקלף, ולכן נראה בהשקפה ראשונה להתיר, שהרי נקט הרמב"ם דוקא דוגמא של קלף, אמנם מסוף הסעיף כתב הרמב"ם שהטעם לאסור משום שעושים את התורה רפואת הגוף, ומזה אפשר לומר שכל ספר אסור, שהרי מעצם ההחשבה להחשיב ספר קדוש שיש בו דברי תורה כבר יש בזה בזיון, ויותר נראה שעיקר האיסור בדברי הרמב"ם הוא שלא לעשות את התורה כסגולה לבריאות, שהרי מבואר שעצם דברי התורה מרפאים גם את הגוף וכדברי הגמרא מי שחש בראשו יעסוק בתורה.

2. וכל זה לפילפולא, וכמובן שבכל הסברות יש נפק"מ לענין הלכה, וכמו שמלמדינו מרן הראשל"צ רבי יצחק יוסף שליט"א שבכל סברא או חקירה צריך לראות שיש בזה נפק"מ לענין הלכה, ובנידון דידן הביא מרן בכסף משנה דיון ארוך אם מה שהרמב"ם אסר היינו דוקא ברוקק או לא, והשאיר בצ"ע. והמעיין יראה שיותר נוטה לומר שמיירי ברוקק, ולכן בנידון דידן שרוצה לשים ספר לשמירה או מתחת לראש היולדת וודאי שאין לחוש בכך שהרי אינו רוקק, והנה בסוף ד"ה 'וכן הקורא' הביא בכסף משנה שמצא בירושלמי בשבת בפרק האשה יוצאה [סה"ב] שמדבר בנושא הזה, ובירושלמי הנוסח 'אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת' ולפי גירסא זו נראה שכל האיסור רק מצד שבת, ולא מטעם שכתב הרמב"ם שאסור לעשות התורה כרפואת הגוף, אמנם בקרבן העדה מחק תיבת 'בשבת' והגיה 'בשם', והיינו אין קורין פסוק על מכה בשם, והגר"א [יו"ד סימן קעט ס"ק כ] לא גרס תיבה זו כלל, והנה מסיק בירושלמי משנפגע אסור ועד שלא נפגע מותר, והסביר בכסף משנה שם וכך פסק, שאם לתינוק היה קשה לישון ואז רצה לשים לו ספר בזה אסור, אמנם שם לו ספר מתחת לכרית שלו מלכתחילה ולאו דוקא בגלל שלא נרדם אלא לשמירה בזה מותר, ולכאורה נראה שבנידון דידן ששם את הספר לתינוק כדי לשמור עליו, ולא בגלל שלא נרדם יהיה מותר כיוון שכדי להגן כלשון הירושלמי שרי, וכן מתבאר מזה שגם אם רוצה לשים ספר ליולדת הוא גם לשמירה ולא בגלל שנפגעה ממשהו ח"ו לכן נראה להתיר בכל כי האי גוונא.

3. וכן פסק מרן בשו"ע [יו"ד קעט' ס"י] 'תינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ס"ת', מבואר שמרן מדבר דוקא בנפגע, ובנידון דידן שלא נפגע וודאי שיש להתיר, ואח"כ מצאתי בש"ך שכתב [ס"ק י] 'ומיהו י"ל שעל פסוקי תורה שיש בהן שמו קאמר' מכאן יותר מוכח שמיירי דוקא בס"ת או תפילין שהם פסוקי תורה ממש אמנם שאר ספרים וודאי שמותר, וגם בתנ"ך מותר בשלא נפגע וגם היולדת וגם מי שרוצה לשים תחתיו ספר לשמירה אינו בנפגח ומותר בכהאי גוונא, ובפרט שיתפשט מנהג זה בישראל, ואשריהם לישראל שמאמינים בני מאמינים הם שבכוח התורה לרפא כל חולי ומחלה ולשמר מכל צרה וצוקה.

להלכה: מותר לשים ספר תנ"ך מתחת לכרית לשמירה, וכן מותר לשים את הספר נועם אלימלך או ליקוטי מוהר"ן מתחת לראש היולדת שהוא סגולה לשמירה.