לא עצר את הדמעות: הבן עצר את החתונה ופנה לאביו לעיני כל

חיכינו בציפייה ואתמול זה הגיע!
יונתן הלפרין הצלם המוכשר והמקצוען שלח לנו לינק לתמונות שאותן צילם בחתונה. מדהים היה לראות את הדמעות, ההתרגשות והשמחה.

מאות תמונות שמסכמות ערב אחד.

חתן וכלה זוהרים.. משפחות החתן והכלה מאושרות... אורחים וחברים אהובים... ואז תוך כדי דפדוף התמונות, תמונה אחת עצרה אותי. תמונה שממחישה סיפור של איש ענק!בחצות הליל בשיא השמחה, אבא שלי האהוב קם ממקומו וישב בקרבת רחבת הריקודים. ראיתי אותו מאושר, שהוא מוחא כף.
ואז ניגשתי אליו ובקשתי ממנו שיכנס למרכז הרחבה.

ולא יודע מאיפה זה יצא לי, "אבא" אמרתי לו, יש לי שני דברים להגיד לך:
1."אבא אני אוהב אותך".
2."איזה כיף לי שאתה אבא שלי".
לא הצלחתי לעצור את הדמעות. מבחנתי זה היה רגע קסום, שמביע אינסוף הערכה.

הייתי ילד אנרגטי מדי, אבא שלי היה מבקר בביה"ס יותר ממני... כשהייתי בחור חלמתי להתקבל לישיבה מסוימת, ו...הנהלת הישיבה חלמה על בחורים אחרים ממני. אבא שלי שראה כמה אני משתוקק להתקבל לאותה הישיבה הפך עולמות עבורי, ימים ולילות שלא ראה שינה, רק רצה להגשים את מבוקשי.

וזה הצליח לו! והתקבלתי לישיבה שכ"כ רציתי. מסתבר שהישיבה צדקה ולא אני, ואחרי ימים בודדים הושלכתי הביתה.
התביישתי לחזור הביתה, כאב לי לאכזב את אבי, ואחרי שעות של מבוכה דפקתי בדלת בית הוריי, אבא שלי היה בבית, היה בא לי לחפור בור ולהתכסות בו.

"מה איתך בנשלי" שאל אבא. העיניים לא משקרות, לכן לא הסתכלתי אליו. אבא הבין שקורה איתי משהו. חיבק אותי ושאל: "מה הסיפור בן יקר שלי?" עניתי: "אבא זרקו אותי מהישיבה". אבא שראה באיזה מצוקה ועצב הייתי, חיבק אותי ואמר לי משפט שכל חיי אזכור:

"עזרי, הישיבה הזאת לא ראוייה לתלמיד כמוך!" ידעתי שהוא לא מתכוון לזה, אבל כמה הייתי צריך ברגע הזה את החיבוק החם והמילים הטובות.

אבא תודה לך.