לקראת שבת
ישנה אמרה של רבי נחמן מברסלב: "עיקר היהדות היא התמימות והפשטות" - הכוונה היא שאם אנחנו רוצים לעשות רצונו של ה' יתברך, מוטב שלא נתחכם יותר מדי. עלינו ללכת בתמימות עם האמונה ולדעת שהיא הדבר הנכון ביותר. החיים מלאי אינטריגות ואתגרים סביבתיים, בוודאי שלא חסרים קשיים ומשברים אך אם אדם הולך בדרך של ה' יתברך באמונה שלמה - מותר שיהיה תמים, כנאמר: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".
לפני שנים גזרה המלכות גזרה על היהודים. היה כומר רשע שתמיד ניסה לדבר רעות ולקטרג על עמ"י ולבסוף הצליח. הוא ניגש אל המלך ביום מן הימים וניסה לשכנעו לפגוע ביהודים. המלך השיב לו בשאלה: "האם נהרוג ונפגע סתם באומה שלמה?"
השיב לו הכומר: "בוא נעשה תחרות! אני מוכן לעלות ביחד עם הגדול שביהודים על הגשר שנמצא מעל הנהר השוצף ואל הנהר נכניס תנינים. כל אחד ישאל שאלה בתורו, והראשון מבינינו שיענה "אני לא יודע", יזרק לנהר מבלי לחשוב פעמיים, וללא שום משא ומתן וחילופי דברים. נראה מי יסיים את חייו במים. לאחר מכן אם יזרקו אותי היהודים יזכו לרווח והצלה אבל אם יזרקו את הרב של היהודים אז או שיגורשו או שיהרגו אותם." השיב המלך: "זה רעיון מצוין, אני אוהב תחרויות כאלו".
היהודים שמעו את הגזרה שהתקבלה והרגישו חסרי אונים לחלוטין, מפוחדים עד עמקי נשמתם. את מי ישלחו לדבר אל מול אותו כומר רשע? מה יעשו? הם החלו להתפלל בכל כוחם והתאספו בבתי כנסיות בתחנונים אל הקב"ה. עבר שם באקראי עגלון שביקש לקנות לעצמו אוכל באחת החנויות. משראה שהכל סגור נכנס אל בית הכנסת וראה שם את כולם מתפללים. שאל אותם העגלון: "עכשיו נזכרתם להתפלל תפילה של יום כיפור? אנחנו כבר בחודש כסלו!" ענה לו הקהל: "האם לא שמעת את הגזרה הנוראה? חייבים להתפלל אל הקב"ה". השיב להם העגלון שלא ידאגו וכי הוא יילך לדבר עם הכומר ביום הגזרה.
הגיע העגלון אל הכומר והלה צחק בפניו ושאל: "אדם פשוט כמוך רוצה להתעמת איתי? באמת?" ענה לו העגלון: "אני בא בשמו של הקב"ה, הכל בסדר - אני רגוע ובטוח". אמר הכומר: "אם אתה כל כך בטוח בעצמך, קדימה בוא נתחיל! תשאל אתה את השאלה הראשונה".
משיב לו היהודי: "אדוני הכומר, אתה יודע פרשת שבוע? בפרשת היא "ויצא", בה מסופר כי יעקב אבינו מגיע אל הר המוריה. הוא ישן שם בלילה וחולם חלום. בחלום הוא רואה סולם מונח ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. כשיעקב מתעורר הוא אומר: "מה נורא המקום הזה". חוץ מזה מוסיף יעקב ואומר את המשפט: "ואנוכי לא ידעתי" - האם תוכל להגיד לי מה פירוש המשפט "ואנוכי לא ידעתי?" ענה לו הכומר: "בוודאי, זה אומר 'אני לא יודע'." מיד כששמע זאת הגברתן (האדם שהוציא את הגזרה מכוח אל הפועל) שעמד ביניהם הוא תפס את הכומר וזרק אותו למים. בזכות זה התבטלה ליהודים הגזרה, וזכו לרווח והצלה. חזר אותו יהודי אל בית הכנסת לאחר מכן והרב שאל אותו בפליאה כיצד ידע לשאול שאלה כזו מתוחכמת
השיב לו היהודי כי הדבר פשוט, כשהיה ילד למד ב'חדר' והרב שאל מה זה אומר המשפט שיעקב אמר "ואנוכי לא ידעתי", בדיוק באותו הרגע נכנס אביו אל הכיתה וביקש להוציאו מהשיעור על מנת שיעזור לו בעבודה. התלונן הבן שטרם הספיק לשמוע את התשובה של רבו לשאלה. גם אביו לא ידע לענות לו על השאלה וכך היא נותרה בלבו גם בבר מצווה וגם בחתונתו. כל אחד ששאל לא ידע לענות לו, לא אביו, לא הרב שהכינו לבר מצווה ולא הרב שקידש בחתונה. פנה אל הרב אותו יהודי ואמר: "אם כל אלו לא ידעו לומר את התשובה, אז הרב הכופר והרשע ידע?", הרב צחק למשמע אזניו.
מכאן אנו למדים שטוב שיש תמימות בעולם, ברגע שאנחנו משליכים הכל על ה' יתברך ונותנים לו לסדר את העניינים, החיים הופכים לקלים וטובים הרבה יותר.