"הכל בסדר, הסתדרתי" - כפיות הטובה המכרסמת בעורקינו

כמה כפויי טובה אנחנו יכולים להיות כלפי הקב"ה? כל אדם נופל בחטא כפיות הטובה לא פעם. אנשים נוהגים לפזר הבטחות רבות כמו גרגרי חול לעצמם, לסביבתם ולבורא עולם.

הרב ליאור גלזר: "ישנה בדיחה על אחד שלא מצא חנייה בתל אביב מפאת העומס והבטיח לה' שאם ימצא לו חנייה, הוא יגיע בכל יום לשיעור הדף היומי. אחרי דקה באמת יצא רכב והתפנתה מקום לחנות את הרכב. אותו אחד הביט למעלה ואמר: 'אלוקים, הכל בסדר כבר הסתדרתי".

כשאדם נקלע למשבר או לצרה מנגנון הפחד שלו מתעורר ומתחיל לפעול ולדבר מתוכו. הוא נוהג להבטיח לעצמו להיות אדם יותר טוב, להשתדל לעזור יותר לזולת, להיות מנומס וקשוב יותר, להרבות בחסד ובקיצור להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו. גם לקב"ה אנשים מפזרים בשעת צרה מיליון הבטחות "ריקות" - שנהיה טובים יותר, שנקפיד יותר בתפילה, שנקיים יותר מצוות, שנשתדל בבין אדם לחברו ובקביעת עתים לתורה.

אלא שמיד ברגע שיוצאים מן המשבר וניצלים מהצרה, פתאום שוכחים את כל מה שהבטיחו כאילו לא קרה מעולם. קל לנו מאוד לחזור לסורנו ולהמשיך בשגרה הישנה ובדפוסים המקולקלים שלנו כי פתאום אנחנו לא נמצאים תחת צרה וצוקה. מדד הלחץ, המתח והפחד יורד משמעותית, ופתאום אנחנו כבר מרגישים "גדולים" וחזקים ושאין לנו באמת צורך בעזרה. כל מילותינו הופכות לעשן סמיך ומתאדות באוויר עד לפעם הבאה שבה נזדקק ונזעק שוב ממעמקי הלב.

אין כפיות טובה גדולה מזו! שברגע שקיבלנו את מבוקשנו אנחנו לא מעניקים את מה שהבטחנו לכתחילה. בני אדם הופכים אגואיסטים ודואגים רק לאינטרסים האישיים שלהם אבל הם לא מבינים שבכך שהם לא מקיימים מה שהבטיחו, הם למעשה פוגעים באינטרסים שלהם ו"יורים לעצמם ברגל". ברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים להסתדר לבד אז ה' מלמעלה מאשר לנו שנסתדר בכוחות עצמנו ללא עזרתו. אף אדם לא רוצה להגיע למצב שה' יתברך לא בעזרו ח"ו כי אז אנחנו באמת אבודים. מעבר לכך פגענו גם בתכונות האופי שלנו בעצם זה שלא "פיתחנו עמוד שדרה" ולא עמדנו במטלות ובהבטחות שלנו. אז מי יוצא מופסד בסוף? רק אנחנו.

אם נקח את האותיות במילה הבטחה נוכל להרכיב את המשפט "בטח בה'", אם אדם בוטח בה' ומרגיש מספיק בנוח להבטיח הבטחות בעת צרה, עליו לבטוח בו גם לאחר הצרה. בואו ניקח אחריות על המילים שלנו! בהצלחה.