"היו שלוליות של דם": ראיון נדיר עם רבה הראשי של יהדות סוריה

רב קהילת סוריה האחרון כיהן כרב הראשי בין שנות השבעים לשנות התשעים (שנת כהונתו האחרונה ב1994) עד אשר יצאו מסוריה רוב קהילת יהודיה והיגרו לארצות כמו מקסיקו, אמריקה וישראל. הרב הכיר היטב את חיי הקהילה בשנים הללו, הוא היה מעורב מאוד ושימש תחילה כחזן צעיר, אח"כ מנהל תלמוד התורה בדמשק, אח"כ כמלווה דיינים ולבסוך כרב הקהילה הראשי. הוא היה מעורב מאוד בחיים היהודיים, הקהילתיים והפוליטיים של דמשק ותרם רבות לקהילה באופנים שונים.

אנחנו מאמינים שבשביל להיות מסוגלים להשפיע על יוצאי קהילתנו, ראשית עלינו להכיר ולדעת מהיכן הגענו ולהתחבר היטב לשורשים. כדי שנוכל להבין היטב את ההווה שלנו קודם כל עלינו להכיר את העבר ממנו באנו.

הרב חמרה זצ"ל: "זכות גדולה נפלה בחלקי לשרת את קהילת יהודי סוריה. המרכז ליהודי סוריה נועד עבור יהודי הקהילה וגם עבור היהודים בעמ"י - שיוכלו לקבל טעימה מהחיים בסוריה דאז. לפני קום מדינת ישראל החיים בסוריה היו ככלל תקינים עד ששניים או שלושה יהודים מקהילתנו הגיעו לשרת בפרלמנט הסורי.

בעת קום המדינה כבר החלו פרעות של ממש, שרפות בעיר חלב, עוצר כללי, פצצות על ביה"כ בדמשק שבעקבותן נהרגו 12 יהודים בערב שבת קודש ונפצעו עוד עשרות. בית הכנסת היה מלא בשלוליות דם וזה היה כל כך עצוב ומצער. בזמן שזה קרה אמנם הייתי ילד אך לא אשכח מראה הצרוב בזכרוני לעד, סבא שלי ז"ל שהיה חזן נחשב ומוכר באותו ביה"כ נרצח גם הוא. אני זוכר שהביאו אל ביתנו את המעיים שלו והמראה של גוש הדם עם הבשר היה מחריד ונורא.

עם הזמן החלו הגבלות על יהודי סוריה. אחת מהן היתה ציון הדת שלנו בתעודת הזהות, הם קראו לזה "דת משה". היתה כוונה ישירה לבדל אותנו ולגרום לנו להרגיש לא שייכים. עוד הגבלה היתה איסור הליכה חופשית מעבר ל4 קילומטר. גם בעסקי הנדל"ן לא יכולנו ליטול חלק ולמכור דירות, זה נחשב בעיניהם אז שבורחים ועוזבים את ארצם סוריה. היו לא מעט בריחות של יהודים מסוריה. ישנם הרבה ארגונים שפעלו למען הצלת יהודי סוריה כמו למשל ארגון "הג'וינט" העולמי בארה"ב.

לא מעט יהודים שברחו סיכנו את חייהם סכנה ממשית. באחד המקרים ניסו שני בחורים לברוח לפני יום כיפור ותפסו אותם. לצערנו החזירו לנו שקיות עם גופות רק לאחר חצי שנה מהבריחה שלהם. בקהילה הוקם משרד כאות זעקה לממשלה שהגיעו מים עד נפש. ככה נמשכו עליות וירידות כשדבר אחד נמשך כמעט לאורך כל התקופות, איסור היציאה מסוריה.

כשעלה לשלטון חאפז אל אסד הוא קיבל אותנו לפגישה ונתן חנינה ל11 יהודים אשר שהו בכלא, מתוכם 3 נשים. וכך עם הזמן החלו דברים להשתחרר. בשנת 92 קיבלנו אישור סופי לצאת מסוריה אבל לא לישראל! במשך חצי שנה ישראל סגרה את שעריה בפני הסורים ומי שהיגר עלה לארה"ב עד שהחוק שונה ומותר היה לעלות אל הארץ.

חצי מהקהילה ניצלו את רגע הרפורמה, קמו ועזבו. חלקם עלו בהמשך לישראל וחלקם נשארו בארה"ב. בין השנים 76 ל92 זכיתי להוציא 350 בנות מסוריה אשר התחתנו והקימו בית בארה"ב ב"ה. אין מילים בפי להודות לבורא עולם על הסיעתא דשמיא שהיתה מנת חלקנו בכל רגע נתון, אילו היתה קורית טעות ולו הקטנה ביותר, היו חוקרים אותי והיום לא הייתי יושב איתכם לראיון."

להמשך הראיון המרתק עם הרב חמרה ולגילויים חדשים צפו בסרטון