לסמוך או להישען על ה'? הרב אלימלך בידרמן בחידוש

בפרשת וישלח כתוב "וירא יעקב מאוד ויצר לו" - ויצר הכוונה שהיה בצער על כך שפחד ולא סמך על הבטחת הקב"ה שהבטיח לו שישמור אותו בכל אשר יילך. ישנה הגדרה ב"משנה ברורה" למונח לסמוך על ה' , היכן שצריך לעמוד בתפילה (לדוג' בתפילת 18) אסור לסמוך - שהרי סמיכה היא מוגדרת כישיבה. מדוע? כי ההגדרה של סמיכה היא שאם יינטל הדבר שהוא סמוך עליו והוא יפול כתוצאה מכך, זוהי סמיכה הנקראת כישיבה. שהרי יש לעמוד בתפילת 18 בכוחות עצמנו בלבד. לדוגמה אדם נשען על השולחן והשולחן יילקח (יינטל) ממנו אז הוא ייפול - זו סמיכה הנחשבת כישיבה.

כך גם בחיים, אם אדם פותח עסק למשל והוא סומך יותר מדי על העסק עד כדי שאם העסק לא יצליח אז תיפול רוחו והוא יהיה מודאג ועצוב, זה סימן שאותו אדם לא באמת בוטח בה' יתברך. הגדרה של "סמיכה כישיבה" זה שאם יינטל אותו הדבר מן האדם והוא ייפול - נקרא סמיכה והיא נחשבת כמו ישיבה שאסורה בעת תפילת 18.

"סומך ליבו לא יירא" - אמונה אמיתית בקב"ה זה גם כשהדבר נלקח מן האדם והוא נותר ללא הדבר שנשען עליו. הקב"ה הוא היחיד שזן ומפרנס לכל והוא היחיד הניתן לסמוך עליו מבלי לפחד ליפול. לכן שלא תיפול רוחך ואז תזכה לאמונה שלמה ואמיתית בה' יתברך. ''אם תחנה עליי מחנה לא יירא ליבי'' – אני לא מפחד אם תקום עליי מלחמה, מדוע? כי בזאת אני בוטח – יש לי ביטחון מלא בקב''ה. החזון איש כותב על מידת הביטחון שאדם הבוטח באמת, שורה עליו רוח הקודש ומתלווה אליו רוח עוז שה' יהיה בעזרו.

בימים הללו לפני חנוכה שמברכים: "הנרות הללו שאנו מדליקין... על הניסים ועל הנפלאות... בימים ההם בזמן הזה ע"י כהניך הקדושים'' - כהן שווה ערך בגימטרייה ל-75 כמו במילה ביטחון, ללמדנו שהניסים נעשו רק בזכות הביטחון שלהם, רק אם נבטח בה' באמת נזכה לישועות אמיתיות. חזק וברוך.