"אם אין אמונה מעשית, האדם מוזן מצינור השפע של הבהמה"

אם אתם מחשיבים עצמכם כאנשי אמונה, הגיע הזמן לבחון את היכולת לחיות באמת באמונה מעשית בכל סיטואציה בחייכם. המדריך הבא יעזור לכם לחיות באמונה אמיתית בצורה מסודרת במהלך היום שלכם, זהו מדריך לאמונה מעשית.

המטרה היא לקחת את הכוח האדיר הזה שיוצר גאונות רגשית, אומנות, תגובה ועוצמה פנימית שלא תמצאו באף שיטה, לקחת את כוח האמונה ולהוציא ממנו מודלים מעשיים, אימוניים וטיפוליים, על מנת שנוכל להתנער מהחסמים המגבילים אותנו בחיים, מההרגלים הרעים, מהאמונות המגבילות, מחרדות ומפחדים. כל זה אפשרי בעזרת כוח האמונה המעשית.

לא סתם חקק החכם באדם את הפסוק "איש אמונות רב ברכות" - מלבד השלווה שזוכה לה אדם מאמין, מובטח לו שיתרומם מזלו, לא ימות טרם זמנו, לא תשלוט בו עין הרע, יזכה לצהלות פנים, אויביו יפלו תחתיו, פרנסתו תרדוף אחריו ועוד ברכות רבות וטובות. ברמה המנטלית, הרגשית והתודעתית מדובר ברפואה של ממש לנפש. אמונה מעשית הופכת לשריון השומר על הלב ומאפשרת מרווח בין גירוי לתגובה.

ע"פ מחקר שנערך אצל אנשי אמונה רבים המשקיעים את מירב חייהם, זמנם וכוחם בענייני אמונה - ניתן לראות תנודות ברמת התגובה לסיטואציות בחייהם כמו :כעס, פחד, טינה וכו', מדד האמונה שלהם חווה עליות וירידות ובאופן כללי אין הרבה התפתחות והם די עומדים במקום. האמונה שלהם עדיין לא מאפשרת להם לחוות "התנשאות באמונה" המביאה לידי התגשמות כל הברכות המובטחות. משם נולד המודל המיוחד שבנינו בעולם האמונה המעשית המראה מדוע אותם אנשים לא זוכים לחוות "התנשאות באמונה".

מסתבר שקיימות בנו 13 נטיות נפש כלליות, דפוסי חשיבה המעכבים את האמונה. נוכל לכנות אותם "שוללי אמונה" או "חבלני אמונה". אם לא נהיה מודעים אליהם דרך העקרונות, ההתבוננות העצמית יהיה לנו מאוד קשה לפרוץ בתחום האמונה. אנחנו לא מאופיינים בכל 13 "שוללי האמונה" המובאות להלן, אבל בטוח נמצא משהו מהם בתוכנו.

אלו הם שוללי האמונה:
1.  גאוותן / כעסן
2.  קנאי / צר עין
3. תאוותן / חמדן(רגשן)
4. שונא
5. חנפן רכרוכי
6. עצלן
7. פילוסוף / לוגי (ליצן)
8. קורבן
9. פחדן / דאגן
10. עצמאי
11. הרדיקל החופשי
12.  'איני ראוי'
13. הרדום

הדברים הללו לא יאפשרו לאדם לעולם להעמיק ולנסוק גבוה באמונה. לכל אחד מהם יש מודלים שלמים והסברים מלאים. על אף זאת ננסה להרחיב מעט באחד מהם. ניקח לדוגמה את ה"עצמאי" - מה שמאפיין אותו זו תחושת המסוגלות להתנהל לבד בעולם, אדם כזה מרגיש שהוא יכול להתנהל בעצמו מבלי להיעזר בהשגחות פרטיות ומבלי לשוחח ולשתף את בוראו. למעשה רובנו מתנהלים כמעט "באופן אוטומטי" כעצמאיים לכל דבר, כשמדי פעם אנחנו מודים לה' או מבקשים עזרה.

רוב היום ההתנהלות היא עצמאית. אנחנו עושים המון פעולות אלמנטריות במהלך היום מבלי לשוחח עם הבורא במהלכן לדוג': קשירת שרוכים, אכילה, עבודה, לימודים, לבוש וכו'...

רבי נחמן אומר שיש עם כך בעיה גדולה מאוד כאשר אדם עושה פעולות אלמנטריות עצמאיות מבלי לשוחח ולשתף את יוצרו, את ה' יתברך - מבלי בעצם לקיים "שוויתי ה' לנגדי תמיד". מדוע? כי אדם כזה נדמה לבהמה של ממש. גם בהמה מקבלת את כל צרכיה היומיומיים בהשגחה פרטית מבלי לדבר עם בוראה.

יש כאן מודעות חדשה שחייבים לשים אליה לב ולאמן את עצמנו בה עד שתושרש היטב. למעשה, זהו סוד צינורות השפע בתורת הקבלה - ישנם כל מיני צינורות שפע בלתי נראים המשפיעים על הבריות בעולם - בני אדם וחיות. צינורות אלו משתנים מאחד לשני בטיבם.

לדוג' - אצל החיות. לחיה כשרה יהיה מחובר צינור שפע המספק לה כל צרכה במהלך היום, לחיה לא כשרה גם מחובר צינור שפע אבל ברמה ירודה יותר. ולחיה אכזרית וטורפת מחובר צינור שפע ירוד עוד יותר בטיבו. להבדיל מכל אלו, לבני האדם יש צינור שפע שתפקידו להחיות אותם.

אם האדם מתנהל כבהמה מבלי לשתף את בוראו גם בדברים הקטנים והבסיסיים אז הוא עובר לצינור שפע בדרגת בהמה כפי רמות הניתוק שלו - או צינור שפע של בהמה טהורה, או צינור שפע של בהמה טמאה, או צינור שפע של בהמה אכזרית וטורפת. הבעיה בכך היא שהשתלשלות השפע בעולם הזה מיום היוולדו של אדם היא בבחינת "פנים בפנים" - כלומר כשאדם נולד הוא יונק באפן מידתי מאמו בזמן שהוא נמצא על זרועותיה, מול פניה, זה נקרא שפע של "דדי אדם" ו"שפע של פנים בפנים" (כאשר תינוק רואה את פני אמו בזמן יניקה ונמצא מולה).

ברמה הרוחנית כשאדם מקבל שפע "פנים בפנים" - כשהוא מקבל את כל צרכיו הקיומיים ביומיום הוא מתחיל לקבל אט אט את השפעותיו בגשמיות וברוחניות ברמה של "פנים בפנים". אפשר לראות זאת כ"הארת פנים" - כאשר ההשגחה העליונה מאירה פנים לאדם אז הכל מתחיל להסתדר ע"פ משאלות ליבו של האדם.

כשאדם משתף את בורא עולם, הוא חי ונושם אותו ואת האמונה בכל שנייה בהווייתו פה בעולם ומקפיד לשוחח עימו גם בפעולות הקטנות אף על פי שהוא כביכול עצמאי ולא זקוק, אז מטבע הדברים הוא לא לבד, הוא קרוב לידיד נפש ונמלא בתחושות ביטחון ושלווה בלתי נתפסות.

אם האדם לעומת זאת מנותק ולא עושה זאת, לא חי אמונה בהוויה בכל רגע ביום, בין אם הוא דתי ובין אם לא. אזי הוא כמו בהמה ממש ומקבל את השפע שלו מצינור של בהמה (כך ע"פ האר"י הקדוש).

למה זה משנה משהו? אם נתבונן היטב נבחין שכאשר בהמה יונקת מהאימא היא לא נמצאת מול פניה אלא שרויה ליד האזורים הטמאים בגוף האם. זה לא שפע שנקרא "דדי אדם" בבחינת פנים מול פנים ליד מקום הלב אלא יניקה מ"דדי בהמה" - כשהעגל למשל יונק מאמו, הוא לא רואה את פניה, זה בבחינת "אחור באחור" - הסתרת פנים, ומעבר לכך הוא יונק בדיוק מהמקום שבו אמו עושה את צרכיה, ממקומות מטונפים.

אם אדם מקבל משפע כזה, אומנם יכול להיות שיהיו לו אוכל ושתייה. הוא יצלח את ההישרדות הבסיסית אך הוא יתחיל להיכנס להנהגה של "הסתר פנים" ומשם מגיעות כל הצרות. "הסתרת פניך הייתי נבהל"- כל הדאגות והפחדים שיש לאדם זה מפני שאין לו את הדעת שמגיעה כתוצאה מ"הארת פנים בפנים", משפע של "פנים בפנים".

איך מפתחים את היכולת הזו? ישנם מודלים, מטאפורות ועבודה של ממש לעשות.

מעניין אתכם להעמיק ולשמוע עוד? לחצו על הסרטון וצפו.