"אם אתה מתחיל לפתח רגש למשהו, אתה תפחד לאבד אותו"

בג'ונגל מתנהגים כמו בג'ונגל. רוצים לשרוד את ג'ונגל החיים? יש רק דרך אחת. חיי התורה הקדושה על כל גווניה והאור שהיא מפיצה עם המצוות והמעשים הטובים, זו למעשה הדרך הכי אידיאלית וטובה שנבנתה במיוחד עבור האדם. אז ממה את מפחד יהודי יקר?! אם אדם מתחיל לפתח רגש אישי ורכושנות למשהו אז הוא נקשר אליו ומפחד לאבד אותו. כל היקשרות כזו היא למעשה הרצון הפרטי שלנו למשהו שמשרת אותנו ומיטיב עם חיינו כפרט, ואז אדם מפחד לאבד זאת כי הוא פיתח לדבר רגש אישי וסנטימנטלי. לעומת זאת ברגע שהכל נשאר קדוש לה' ומאמינים בבורא עולם אמונה שלמה, מבינים שהכל שלו וממנו אז לא מפחדים מכלום! מבינים שכל מה שהוא עושה לטובה הוא עושה.

"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע" - גם אם אדם קרוב מאוד למוות אל לו לפחד. זה משפט מתוך המזמור שכתב דוד המלך בעת שראה את כל משפחתו נשחטת וכביכול באשמתו , הוא סגר עם המלך דין ודברים על מנת שיגן על משפחתו. הוא ידע שהוא נרדף ומשפחתו בסכנה ונתן למלך לשמור עליהם. בסוף המלך קם והורג את המשפחה אז מי אשם? כביכול דוד המלך שיצא מן המצודה ועשה כפי שאמר לו גד הנביא. אז עכשיו האו יאשים את גד הנביא?

אלו הרי החלטות שהוא קיבל בעצמו ומעבר לכך הכל מה' יתברך והכל כתוב ומדויק. דוד המלך לא בא בטענות אל אף אחד, קיבל הכל באהבה וכתב את המזמור הזה בקור רוח ובשלוות נפש תוך אמונה ותמימות שלמה בבורא יתברך. גם אצל אדם הראשון ניתן לראות את הטעות הראשונה שעשה כשהאשים את האישה שנתנה לו לאכול מעץ הדעת.

ה' יתברך נותן לנו כל כך הרבה שפע וטוב, היכן אנחנו "מאבדים" את זה? ברגע שנכנס אל חיינו ניסיון ומתחיל קצת הקושי ואז אנחנו שוכחים את כל הטוב שעשה לנו הקב"ה ומתחילים לזלזל. חבל כי בסוף אנחנו גם חווים קשיים וניסיונות וגם מפסידים את כל השכר שעתיד להיות לנו ע"י זה.

אנחנו חייבים להתחזק באמונה וככל שיותר קשה לנו זה סימן לכך שאנחנו לקראת סוף הניסיון. לכן אחים יקרים! החזיקו תמיד חזק והיאחזו באמונה באבא שבשמיים שאוהב אותנו, משגיח ושומר עלינו תמיד. אין ניסיון או בעיה שאין להם סוף. הכל נגמר בסוף והטוב תמיד מגיע. חזק וברוך.