חנוכה
לשאלה זו נדרש הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א בספרו ילקוט יוסף (דינים לאשה ולבת פרק מא סעיף ג), וכך הוא כתב למעשה באופן שאינו משתמע לשני פנים:
'ונכון שאברכי ישיבה ינהגו כן לכתחילה, שימנו את נשותיהם שליח להדלקת נר חנוכה בזמן, כדי שלא לבטל תורה ברבים בכולל. שמאחר ונר חנוכה החיוב הוא נר איש וביתו, אשתו כגופו ויכולה להדליק עליו ויוצא בהדלקתה ידי חובה, ובשביל הידור מצוה להדליק בעצמו בזמן, אין לגרום לביטול תורה דרבים. והוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסד לימוד תורה'.
לעומת זאת אביו הגדול מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל כתב בספרו 'חזון עובדיה' (חנוכה, הלכות זמן הדלקת נרות חנוכה, הלכה ו) בזה הלשון:
'המנהג שנהגו בכוללים בימי חנוכה שהאברכים מפסיקים מלימודם מבעוד יום בשעה ארבע אחה"צ, והולכים להתפלל מנחה ומעריב בבית הכנסת, ואחר כך מדליקים נרות חנוכה בזמן צאת הכוכבים במעמד כל בני ביתם, הוא מנהג מיוסד על אדני פז, ואין לערער עליו'.
ובמקורות שם (אות ח) כתב ללמד זכות על המנהג, וזה לשונו:
'ונראה שיש מקום ליישב מנהגם, כי המדובר הוא באברכים תלמידי חכמים שחסים על זמנם, ואף בביתם לומדים בעצמם גם בלילה, כי יודעים הם מה שכתב הרמב"ם, שאין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה, ואין כאן ביטול תורה. ובפרט שרבים מהם נוהגים לספר לבני ביתם הנפלאות שעשה ה' יתברך עמנו, ומשרישים האמונה בלבותם, ואם לא עכשיו אימתי'.
והוסיף עוד בזה שכן הוא גם דעת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצוק"ל:
'וכן ראיתי להגרש"ז אוירבך בספר הליכות שלמה (עמוד רצו) שכתב, שאף מי שתורתו אומנותו, שבכל ימות השנה חוזר מבית המדרש לביתו מאוחר בלילה, מכל מקום בימי חנוכה יש לו להזדרז לשוב הביתה מוקדם ככל האפשר, לקיים מצות הדלקת נרות חנוכה מיד עם צאת הכוכבים. ואע"פ שמצד הדין יכולה האישה להדליק עליו בביתו, והוא יוכל להמשיך בתלמודו, אע"פ כן אין ראוי לעשות כן. וכתב שם, שהגרש"ז אוירבך נתרעם ביותר על מי שרצה להנהיג בימי חנוכה סדר לימוד רגיל בכוללי האברכים, כמו בשאר ימות השנה, וידליקו נשותיהם נרות חנוכה להוציאם ידי חובה, דליתא, כי לא טובים אנו מאבותינו שלא ביטלו תורה שבבית המדרש מימיהם, ובכל זאת בימי חנוכה נזדרזו לקיים מצוה חביבה זו בעצמם ובזמנה כתיקון חז"ל'.