"הרסת לנו את השבת": הרב יהונתן ענבה בסיפור אישי

בני אדם מייחלים במהלך חייהם לדבר אחד - להרגיש את הקב"ה, לדעת שמי שאנחנו מתפללים אליו ולומדים את תורתו לא רק שומע אותנו וממלא משאלותינו, אלא יודע שאנחנו קיימים. למעשה אנחנו מחפשים להרגיש שהקב"ה "נוגע" בנו.

יוסף הצדיק מגיע למצרים וחווה כל כך הרבה ניסיונות וקשיים. כשהוא מתמנה למלך הוא הולך בראשה של שיירה ארוכה כדי שיידעו שיש מלך חדש. מתוך כוח החושך הזה, אותם הגויים שמחפשים את הכבוד של המלך וכל אותן מצריות שמחפשות חתן פוטנציאלי, הוא מוצא לפתע את אחייניתו אסנת ומקים בית כשר בישראל.

יוסף נושא עיניו אל המרומים ושואל את ה' יתברך כיצד בתוך כל החושך הזה הוא זכר אותו ושלח לו אישה להתחתן איתה. הוא הרגיש את ההשגחה הפרטית המדויקת שה' עשה עבורו. זו לא הייתה ההשגחה היחידה. גם כשנמכר לישמעאלים הריח ריח של בשמים שלא היה דבר שבשגרה. בד"כ אותם בדואים הולכי מדברות היו רגילים למכור בכלל שמן זית ונפט. כשהיו צריכים לקנות את יוסף הם החליטו למכור בשמים. ה' למעשה אמר ליוסף שלא יתייאש וכי הוא עימו בכל רגע נתון. לא רק אבותינו וחכמינו זוכים להכיר את הקב"ה מקרוב. גם לנו יש דרך לזכות בכך. אם אנחנו נתפלל בצורה הנכונה יכול להיות שנוכל להרגיש אותו.

הרב ענבה: "אני אספר כעת סיפור אישי בו ראיתי באופן מדויק את השגחת ה' יתברך בעולם. הקב"ה זיכה אותנו להקים קהילה גדולה של בעלי תשובה בחולון המונה 150 משפחות. אנחנו נפגשים מדי יום לשיעורי תורה כשגולת הכותרת היא בליל שבת כשבית הכנסת מלא עד אפס מקום. בליל שבת נושאים דרשה בבית הכנסת. היה שבוע אחד בו התגלגל לידיי סיפור מדהים שלא צפיתי לאיזה עוד מקומות הוא יתגלגל.

עליתי לדרוש וסיפרתי את הסיפור: הייתה משפחה חרדית שבתם הגיעה לגיל 18 וביקשה לדבר עם הוריה לבד. בשיחה איתם היא חשפה להם שהיא לא מי שהם חושבים. הם מכירים אותה בתור הילדה הטובה, המסורה, הדקדקנית במצוות, החרוצה בלימודים - והיא לא באמת כזו.

היא המשיכה וסיפרה שבמשך שנתיים היא מנהלת חיים אחרים ושונים לחלוטין ועל כן החליטה לעזוב את הארץ ולטוס להודו. הוריה הביטו בה המומים ולא הבינו כיצד הגיעה הבשורה מפיה של ילדתם האהובה שגדלה בבית חרדי. הם פרצו בבכי ולא האמינו שזה אכן קורה להם. הם לא ידעו כיצד להתמודד עם הסיטואציה והבת לא הותירה להם הרבה ברירות, היא פשוט לקחה את המזוודה ונעלמה.

חצי שנה עברה. במהלך חצי השנה הזו הסתובבה לה הבת בכל מיני מקומות, מקדשים של עבודה זרה ותרבויות זרות בהודו. יום אחד היא פוגשת בחורה מישראל שירדה אף היא מהדרך. הן מחליפות מילים ולפתע אותה בחורה אומרת לה: "מאוד הצטערתי לשמוע על אבא שלך". הביטה בה הבת המומה ושאלה "מה קרה לאבא שלי?" ענתה לה הבחורה ששבועיים לאחר שהיא עזבה את הבית, אביה התמוטט, קיבל אירוע מוחי ונפטר.

החלה הבת לבכות ולהשתולל, להרגיש רגשות אשמה נוראיים. פתאום הודו נראתה לה כמקום נוראי, היא שנאה את כל המציאות שהיא חיה. היא הרגישה כאילו היא "רצחה" את אבא שלה ולא האמינה שזה קורה לה. תוך כמה שעות היא עלתה על מטוס והגיעה לארץ.

התחנה הראשונה שבה ביקרה הייתה "הכותל המערבי" בשעת ערב ביום סתווי עם רוחות עזות. היא התפללה ובכתה בכותל ללא הפסקה ורשמה פתק סליחה על ש"הרגה" את אבא שלה וכשבאה לשים את הפתק בכותל הפתק נפל. היא הרימה אותו ובאה לשים במקום אחר אך גם משם הפתק נפל.

לאחר עוד ניסיון שכשל היא עלתה על כיסא והחליטה לשים את הפתק בצד של הגברים. בזמן שדחפה את הפתק שלה, נפל פתק אחר. היא הרימה ופתחה אותו. הכתב היה מוכר לה ממש והיא זיהתה אותו מיד. בפתק היה כתוב: "ריבונו של עולם, בתי שולמית עזבה את הבית, נסעה להודו ושברה לי את הלב. אני מבקש ממך אבא שבשמיים שתשמור על הילדה שלי. אני אוהב אותה ואם היא רק הייתה יודעת שאם תחזור בה מהחלטתה אני אקבל אותה בחזרה בזרועות פתוחות, רק שתחזור! להצלחת שולמית בת עמליה."

מכל אלפי הפתקים בכותל, הבת ההמומה קראה דווקא את הפתק של אביה שהגיע מדי יום להתפלל בכותל. היא נשארה שם עוד שעות והתפללה בבכי ודמעות. בסופו של דבר היא החליטה לעזוב את הכל ולחזור בתשובה, לתקן את מה שקילקלה אצל אביה."

"זה למעשה הסיפור שסיפרתי בערב שבת לפני בערך שמונה שנים בבית הכנסת. אנשים נהנו לשמוע אותו ובכך חשבתי שהסתיים העניין. למחרת הגעתי לבית הכנסת וניגש אליי אחד מחברי הקהילה שאמר לי שהרסתי להם את השבת. הוא המשיך וסיפר שיש לו אחות שנפטרה צעירה והותירה אחריה בת יתומה. הבת גדלה עם תחושת כעס תמידית על הקב"ה ש"לקח" את אימה.

הילדה בת 14 ומעולם לא הסכימה לדרוך בבית כנסת, לא בכיפור ולא בשבת. באותה השבת הייתה האזכרה של אימא שלה, לכבוד כך היא הסכימה באופן פתאומי להגיע אל בית הכנסת למרות כל החששות. רגע לפני שנכנסה אל בית הכנסת היא ביקשה מה' יתברך שייתן לה סימן אם הוא רוצה שהיא תגיע ותשמור איתו על קשר מפני שזה מועיל לאימא שלה בעולמות העליונים.

היא התפללה ושמעה את הדרשה שנתתי ולפתע נתנה צעקה. גם לאימא שלה קראו שולמית וזה למעשה היה הסימן שנתן לה הקב"ה. היא כל כך נבהלה וכשחזרה מבית הכנסת בכתה ללא הרף והבינה שבורא עולם רוצה אותה איתו.

אחים יקרים! כל אדם צריך לדעת שיש בורא לעולם, אבא שאוהב אותנו, דואג לנו ורוצה את קירבתנו. אנחנו רק צריכים לפתוח את הלב ולראות היכן ה' נמצא והוא נמצא בכל דבר בעולם. כשנעשה רצון אבינו נזכה לחוש באמת קירבה אמיתית והשגחות פרטיות אינסופיות. חזק וברוך.