מסכת תענית
הדף היומי מאת הרב פנחס יוסף אקרב:
דף כט עמוד א
* במשנה (בדף כו) פורטו חמישה דברים שאירעו את אבותינו בתשעה באב - והגמרא מביאה את המקורות לכך.
* "ויבכו העם בלילה ההוא (כשהמרגלים חזרו)" - ט' באב היה, אמר להם הקב''ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות (חורבן בית המקדש).
* בז' באב נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו (ולכן לדעת רבי יוחנן היה עדיף לקבוע את הצום על החורבן בי' באב, אך חכמים סוברים שמועד התחלת הפורענות הוא עדיף וקובע).
* מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב (ולכן גם חורבן בית המקדש השני היה בט' באב).
* כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.
דף כט עמוד ב
* מומלץ לא להתדיין עם גוי בחודש אב (כי המזל רע בחודש זה), אלא דוקא בחודש אדר (שבו יש מזל טוב לישראל).
* בשבוע שחל בו ט' באב אסור לכבס, אך נחלקו רב נחמן ורב ששת אם מותר לכבס ולהניח כדי ללבוש אחרי ט' באב.
* נחלקו רב ושמואל אם אסור לכבס בימים שלאחר ט' באב (באותו שבוע של ט' באב).
* ערב ט' באב / ט' באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה בשבת כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.
* איסור תספורת וכיבוס ומנהגי אבלות - לדעת רבי מאיר: מראש חודש אב ועד ט' באב, לדעת רבי יהודה: כל חודש אב, לדעת רבן שמעון בן גמליאל: בשבוע של ט' באב.