"זה לא יצר הרע": זה האויב מספר 1 של האדם

ישנם מזיקים המכשילים את האדם בדרך אל האושר. כשמדברים על האויב הראשי, המוח של כולנו חושב אינסטינקטיבית כי מדובר ביצר הרע, אבל מיהו יצר הרע? אנחנו לא יודעים בבירור ואין לנו דמות ממשית המתגלה לעינינו לכן ניתן להגדיר כי האויב הראשי של האדם הוא לא אחר מאשר הוא עצמו.

ישנו סיפור ידוע על אדם שעובר ליד מרפאה ורואה שלט תלוי ובו כתוב: "אם אני מצליח לרפא אותך אתה משלם לי 50 שקלים, אך אם לא הצלחתי אתה תקבל ₪100" - הבחור חשב לתומו שיש לו הזדמנות לעשות אחלה כסף, פנה אל הרופא ואמר: "אדוני הרופא קמתי ללא חוש טעם".

השיב לו הרופא: "יש לי משהו מעולה עבורך", וטפטף 3 טיפות מבקבוקון קטן על לשונו של הבחור. הבחור ירק הכל והתלהם על הרופא בטענה ששם לו חומר מר כמו דלק על הלשון. הביט בו הרופא והשיב: "אני שמח שהצלחתי להחזיר לך את חוש הטעם, תביא 50 ש"ח".

הבחור הנחמד ניסה להתווכח עם הרופא וטען כי יבוא למחרת לשלם. ביום המחר חזר הבחור ואמר לרופא כי הזיכרון נמחק לו והוא לא זוכר שום דבר. הציע הרופא לטפטף לו עוד 3 טיפות מאותו בקבוקון והפלא ופלא, הבחור מיד התלהם שוב ולא הסכים שיטפטפו לו שוב מה"דלק" הזה.

שוב הצטרך הבחור לשלם 50 שקלים נוספים. שוב ניסה הבחור לקבל פטור מתשלום ואמר לרופא כי ישוב למרפאה למחרת. גם בבוקר שלמחרת ניסה הבחור להתלונן כי לא רואה דבר. הרופא כמובן לא יכל לעשות עם כך דבר כי מדובר בראייה ועל כן נתן לבחור שטר. רק שבמקום 100 ₪ הוא שילם לבחור שטר של 20 ₪. הביט הבחור בשטר וכעס על הרופא שנתן לו רק עשרים שקלים. כך למעשה הפסיד כסף נוסף.

נכון שהבחור הפסיד כסף, אך באשמת מי? בטח שלא באשמת הרופא, אלא באשמתו בלבד. גם אנחנו נוהגים כך לא פעם מול ה' יתברך כשאנחנו למעשה נוהגים בבחינת: "אחטא ואשוב", אנחנו פוגעים בעצמנו. אלו שאחראים למעשים שלנו – הם לא אחרים מאשר אנחנו.

אנחנו אחראיים לזרימת השפע שלנו גם בעולם הזה וגם לעתיד לבוא - בעולם הבא, ע"פ המעשים שלנו וע"פ ההשקעה שלנו עבור ה' יתברך ועבור ברואיו. כל דבר שאדם עושה פה בעולם, לעצמו הוא עושה, ועל כן צריכים להשתדל להתחזק בכל ולבנות לנו את "כלי הקיבול" על מנת שנוכל לקבל את השפע המיועד לנו. נקודה למחשבה.