הרב יהודה סעדיה: "הדבר הקדוש ביותר ביהדות"

"כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות" (אבות ד ו)
ספר התורה הוא המקודש ביותר בישראל, וקדושתו מעל כל ספר אחר, ולכן יש לייחד לו ארון קודש מכובד ומהודר, ולהימנע מהוצאה מיותרת של הספר וטלטול שאינה כהלכה.

חייב כל אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה, וישב לפניו בכובד ראש ויראה גדולה, ולא יפנה את גבו לספר אלא אם כן הספר גבוה ממנו ב-10 טפחים (80 ס"מ לגר"ח נאה).

"חביבה תורה...כיום שנתנה מהר סיני" (ברכות סג)
מצווה ללוות הספר תורה כאשר מוציאים אותו עד הבימה, וכן בהחזרתו לארון, אלא אם כן עלול להיווצר דוחק אז יתקרב מעט ויש אומרים שיכרע לכיוון הספר, וכאשר יתקרב לספר תורה שרבים נוהגים לנשקו, ויש המנשקים בחציצת הטלית וכיוצא בזה. 

כאשר רואים הספר תורה כגון בתהלוכת הכנסת ס"ת יש לעמוד עד שיחלוף מעיניו, ומצווה ללוותו כאשר ספר התורה בראש, והסמיכו זאת על הפסוק "אחרי ה' אלוקיכם תלכו" (דברים יג, ה), ומלמדים את הקטנים לנשק הספר כדי לחבב עליהם את התורה.

אור גדול
כתב רבי חיים ויטאל בשם האריז"ל שע"י הסתכלות היטב על האותיות שיוכל לקוראן נמשך אור גדול על האדם, ולכן יש אומרים שבמקום שיש מתפללים רבים ואי אפשר שכולם יראו את אותיות הספר ראוי להוליכו גם במעברים כדי לזכות את העומדים שם שימשך גם עליהם אור גדול.
טוב שיסתכל בתיבה שהאות הראשונה שלה היאהאות הראשונה שבשמו, שזה מועיל להצלחה. אין להתחיל לומר "וזאת התורה" אלא בשעה שרואה לנגד עיניו את הכתב של הס"ת. 

"יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" (משלי ג טו)
לא יסרב האדם לעלות לקרוא בספר התורה שהוא אחד משלושת הדברים המקצרים את ימיו של האדם (ברכות נה) אלא אם כן יש לו סיבה מוצדקת עפ"י גדרי ההלכה.
ראוי ונכון לעלות לקרוא בספר התורה לפחות פעם בחודש, כדי להדביק נשמתו בשורשו שבתורה, וכאן המקום לתוכחת מגולה על מקומות המוכרים את העליות לתורה בשקלים בודדים, ואין זאת מכבוד התורה שאין ערך ואין קץ לשוויה , אלא יתחילו את מכירת העלייה לתורה במחיר מכובד, וכל המוסיף יוסיפו לו מן השמים, ובמיוחד כאשר העליות מוצעות למכירה ואין קונה – הרי ודאי שמצווה רבה וזכות גדולה להיות זה שיקנה את העלייה, ועל זאת נאמר "כי מכבדי אכבד!" (שמואל א ב ל)

מהי העלייה החשובה?
יש שנהגו שהגדול בציבור הוא זה המסיים את 7 העולים, בקריאת שביעי, הוא המשלים, אך רבים נוהגים כיום שהגדול בציבור עולה שישי שהיא העלייה החשובה יותר עפ"י הזוהר הקדוש (שלח קסד) שמרומזת כנגד מידת יוסף, והיא סגולה לאריכות ימים ולהינצל מנזק, ויש מקומות הנוהגים לקרוא הגדול שבציבור לעליית שלישי כמובא בשולחן ערוך (אור"ח קלו א).

וכותב בעל הבן איש חי (שנה ב ויקרא כ) שבראש חודש עליית רביעי היא המשובחת יותר, וכאשר ראש חודש הוא יומיים העלייה ביום השני מעולה יותר, אך בוודאי שכל עליה לתורה היא חשובה ויקרה, וחשוב לציין שמצווה להעלות במחיר קניית העלייה כאשר נעשה הדבר לכבודה ויוקרה של תורה, אך כאשר ישנם כמה המגלים רצונם ומתחרים בקניית העלייה לצורך אישי כגון ביום יארצייט וכיוצ"ב, הרי שלעיתים מצווה לוותר, וכבר אמר הרה"ג אהרון לייב שטיינמן זצ"ל "נער הייתי גם זקנתי ומעולם לא ראיתי אדם שוויתר והפסיד מכך".

ואזני כל העם אל ספר התורה (נחמיה ח ג)
אסור לדבר כלל בזמן קריאת התורה, אפילו בדברי תורה, וי"א אפילו בין גברא לגברא (שו"ע קמו ב, אומנם יש דעות מקלות ובמיוחד בלימוד תורה, עיין שם), ואיסור הדיבור הוא גם בזמן ההפטרה בנביא (שוע קמו ג).  

עליה לתורה לחילונים בימינו
כתבו הפוסקים שאף שמותר מעיקר הדין להעלות חילונים של זמננו ויש אומרים אף אם מחללים שבת בפרהסיה, שכמעט כולם בגדר תינוקות שנשבו ולא חונכו מימיהם לשמירת התורה והשבת, אולם ישתדלו בבית הכנסת שיהיו עשרה מתפללים בלעדיהם, ולא יהיו בחשבון 7 קרואים והמפטיר, אמנם יש המקלים אם מדובר ביארצייט (דבר יהושע), אך פסקו שאדם הכופר בתורה והמומר להכעיס וכיוצא בזה אין לתת להם עליה בשום פנים ואופן.

הנהגה בזמן הקריאה
יש להאזין היטב לקריאת התורה כנתינתה מסיני וחלילה לא להקל ראש, ולא להירדם בזמן הקריאה. אין לצאת מבית הכנסת כאשר הספר פתוח, וכלשכן בזמן קריאת התורה שעליו נאמר "ועוזבי ה' יכלו" (ישעיה א כח) (מלבד כאשר נצרך לנקביו ואינו יכול להעמיד עצמו 72 דקות), ולכתחילה אין לצאת אף בין גברא לגברא, אא"כ לצורך גדול. על העולה לתורה לקרוא מן הכתב את התיבות יחד עם בעל הקורא, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, אך יקרא בלחש שלא ישמיע לאוזניו, וכן לא ישען אלא אם כן קשה עליו כגון בעל בשר, חולה או זקן.

"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא יט)
מצוות עשה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו או שיזמין מסופר, נשים לרוב הפוסקים פטורות ממצווה זו, אך כבר כתב הרמב"ם שכל המגיה בספר תורה אפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו, ויש אומרים שכיום המצווה לקנות ספרי קודש שילמד בהם כגון מקרא, משנה, גמרא ופוסקים וכד'.

יש הנוהגים להקדיש ספר תורה לעילוי נשמת הוריהם, וכתבו הפוסקים שכיום מצווה גדולה יותר להוציא לאור בממון זה חיבורים של חכם קדמון שלא יצאו לאור או ספרי ש"ס ופוסקים וספרי הלכה הנצרכים לתועלת הציבור.

שמחת תורה
אין לתאר את גודל יוקרת השירה והריקודים לכבודה של תורה ביום שמחת תורה, והמעלות אשר האדם עשוי לזכות להן, וכמו שכתב הגאון רבי יעקב אלגאזי זצ"ל בשם ראשונים "שבזאת זוכה לתקן פגמי נשמתו... ובטוח הוא שלא תפסק התורה מזרעו!" וכן העיד רבנו חיים ויטאל זצ"ל על רבנו האריז"ל שהיה רוקד ומשורר לפני ספר התורה בכל עוז ותעצומות, ובספר מעשה רב כתב שהגאון מווילנא, פניו היו בוערות כלפיד אש מרוב השמחה והריקודים לכבודה של תורה.

וכן מספרים על חכם יעקב עובדיה זצ"ל שהיה רוקד ושמח ביותר בשמחת תורה והיה גם מרקיד ומשמח את הסובבים, וזכה לבן שהאיר את כל ישראל בתורתו הלא הוא מרן פאר הדור רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, זכותם תגן עלינו אמן!