תפילין וחינוך ילדים

התורה הקדושה מצווה לכל אב בישראל: "והגדת לבנך וגו' והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך" (שמות יג, ח-ט). ראוי להתבונן בסמיכות בין מצוות חינוך הבנים לבין מצוות תפילין. רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע אומר (ליקו"מ קמ"א, תורה לה, אות א), ש"בשעת הולדה, השכל מצומצם אצל כל אחד ואחד, וכשמתחילין להשתמש בו בהתבוננות עבודת השם יתברך, אזי שכלו הולך וגדול וכו', וכשאדם מכניס בתוך שכלו הקודש מחשבות חיצוניות, הם חכמות חיצוניות, אזי נתמעט קדושת שכלו כפי תפיסת המקום של חכמה חיצונית, שכל חיצוני בתוך שכל הקודש. והחכמה חיצוני היא נעוץ בתוך השכל הקודש כקנה, ומחסר מקום הקדושה, ועל זה הקנה, הינו זה השכל, מתלקטים ומתחברים כל המידות רעות ומגונות".

ילד יהודי, בעל נשמה קדושה, חלק א'לוק ממעל שבקרבו, מתפתח בהתאם לגירויי הקדושה המופעלים עליו, דהיינו, כמות ואיכות לימודי הקודש שמצליחים להחדיר אל תוך שכלו. אז, שכלו מתרחב והוא צומח בצורה ישרה ואיתנה. לעומתו, ילד הניזון מחכמות חיצוניות מפתח שכל עקום המאופיין על ידי כושר שיפוט חלש, ערכים מעוותים, והגיון לקוי. ההבדל בין הילד הגודל על טהרת חכמת התורה לבין ילד הגודל על חכמות חיצוניות, דומה להבדל בין הילד הבריא השותה מי מעיין מתוקים לבין הילד המצומק והחולני השותה מים מלוחים. שכלו של ילד יהודי דומה לקלף, לעומת שכלו של גוי הדומה לנייר. קלף אמיתי הוא יקר מאוד, פי מאה יקר מנייר. פרשיות תפילין הכתובות על נייר אינן כשרות. ולחילופין, כתיבת חולין על קלף הינה בזבוז איום. אם כתבו דברי חולין על קלף, ולאחר מכן ירצו אי-פעם להשתמש באותו קלף לצרכי קודש, אזי כל דברי החולין טעונים מחיקה, שלא יישאר רושם כלשהו. אמנם אין זה גנאי לכתוב דברי חולין על נייר. הדימוי ברור: שכל של ילד יהודי מיועד לקודש, ומי שמלמד את ילדו היהודי חכמה חיצונית גורם לבזבוז אדיר, כמו אותו חסר הדעת שכותב רשימת קניות למכולת על גבי קלף משובח. כאשר הילד יגדל וירצה לשוב אל השם יתברך ולהיכנס אל עולמה של תורה, אזי יצטרך למחוק את כל הבלי החינוך החיצוני. לא מחנכים על ידי מחיקה, זאת אומרת, לא מלמדים לילד את מה שיצטרך למחוק משכלו בעתיד.

נמצא, שהלכות פרשיות התפילין רומזות להפליא לחינוך הבנים: חק תוכות - לגבי תפילין נאמר: "דבעינן וכתב ולא וחקק" (שו"ע או"ח סי' לב, סע' יז), כלומר שצריך להעמיד כל אות על ידי כתיבה, ולא על ידי חקיקה או מחיקה. אות אחת הנעשית על ידי חקיקה פוסלת את כל התפילין. זהו רמז כאמור, שאין מתקנים את שכלו של ילד יהודי על ידי מחיקה, דהיינו דברים הטעונים מחיקה בעתיד, אלא על ידי כתיבה, בחינת לימודי קודש, בחינת "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל" (דברים לא, יט), שצריך ללמד את בני ישראל רק את "השירה הזאת", לימודי קודש. שוב, היקש בין כתיבת קודש לבין חינוך, וחינוך, בעצם, אינו אלא כתיבת קודש על לוח ליבו ושכלו של הילד. כסדרן - "וצריך לכתבם כסדר הזה לכתוב תחילה הקודמת בתורה, ואם שינה פסול" (רמ"א שם, סע' א). זהו מה שאמרו חז"ל במשנה (אבות ה, כא): "בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה, בן שלש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לגמרא וכו'". חינוך נכון הוא כל דבר בעתו, ואסור להקדים את המאוחר או לאחר את המוקדם, דהיינו חינוך כסדרן, כמו כתיבת פרשיות תפילין. מוקף גויל - "כל אות תהיה מוקפת גויל" (שו"ע שם, סע' ד), הבא לרמוז שכל מה שמלמדים לילד יהיה מוקף קדושה, ושהילד עצמו יהיה מוקף קדושה, ולא חשוף להשפעות הרחוב. שרטוט - "שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים" (רמ"א שם, סע' ו) על מנת שהכתב יהיה נאה ומיושר. השרטוט הוא בחינת הגבולות שצריך להציב לילד, כדי שמידותיו תהיינה נאות וישרות. עיבוד הקלף לשמו - "וצריך שיהיה מעובד הקלף לשמו" (שו"ע שם, סע' ח), כאן הרמז ברור למדי, שהזיווג יהיה בקדושה ובטהרה ולגמרי לשם שמים, וזהו צעד ראשון בסיסי בחינוך הבנים, עוד בטרם היוולדם.

חסרות ויתרות - "צריך לדקדק בחסרות ויתרות" (שו"ע שם, סע' כ). אסור להחסיר דברים חיוניים מחינוך הילד, זאת אומרת כל מיני ספרים קדושים מכל ענפי התורה, אך צריך להיזהר מעניינים מיותרים, דהיינו הבלי העולם הזה. כתיבה על מקום מחיקה - מי שלא זכה להיוולד ולהתחנך על טהרת הקודש, אל יתייאש, כי אין שום ייאוש בעולם כלל. אפשר וחובה לתקן. מאין? "מותר לכתוב על מקום הגרר ועל מקום המחק אפילו אזכרה" (שם, סע' כד). אפשר בהחלט למחוק את החכמות החיצוניות מן השכל ולהתחיל מחדש ולרכוש את חכמת התורה. זהו רמז לחינוך בעלי תשובה וילדיהם. בתי תפילין - "עור הבתים צריך להיות מעור בהמה חיה ועוף טהורים" (שם, סע' לז). בתי תפילין, דהיינו הגוף. מעור טהור, דהיינו ברית המעור, תיקון הברית, שצריך מגיל צעיר לחנך לקדושה, כדי להבטיח ישרות השכל וישרות הלב. עלינו לזכור, כהורים וכמחנכים בישראל, שחינוך הבנים אינו דבר מובן מאליו או פעולה אוטומטית. חינוך הבנים, כמו תפילין, הינו מצוות עשה מדאורייתא (מן התורה) המצריכה כוונה, הכשרה וקדושה כמו כל מצוה אחרת. ואדרבה, במצוות חינוך הבנים תלוי עתידו של עם ישראל וכל התורה כולה, כן נזכה לחנך את ילדינו בקדושה, בטהרה ובדרך ישראל סבא, אמן ואמן! * * * הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net