יהודי לרב קנייבסקי: "אבא שלו הרג את הבן שלי"

מסופר על בחור בשם יעקב שהלך ברחובות בני ברק ונתקל בשלט הפונה לאנשים בבקשה לעשות בדיקת דם על מנת לשפר ולייעל את מערך מח העצם של ארגון "עזר מציון" - יעקב לא חושב פעמיים ומחליט לתרום את חלקו ולהיבדק.

כשחזר אל ביתו שמח וטוב לב, שאלו אביו מדוע הוא כה שמח, והשיב לו יעקב כי הוא שמח על המעשה הטוב שעשה ומייחל שתיפול הזכות בחלקו להציל נפש מישראל.

לאחר כמה ימים התבשר יעקב כי הוא נמצא מתאים והתבקש לערוך מספר בדיקות על מנת לבחון התאמה. שמח ונרגש ערך יעקב את הבדיקות שצריך ונמצא מתאים. בהתרגשות חזר לביתו וסיפר לאביו את הבשורה. הלה מיהר לצנן את התלהבותו של יעקב ושאל אותו מדוע הוא כה שמח, הרי הוא לא יודע איזה נפש של יהודי הוא הולך להציל, ישנם "טיפוסים" רבים בעולם. ייעץ לו אביו לבדוק באיזה אדם מדובר וכך עשה יעקב.

כשסיפר לאביו על שם משפחתו הוא הגיב בפליאה ולא האמין. לאחר בדיקה התברר כי אביו של אותו האיש המועד לקבל את תרומתו של יעקב, הוא לא אחר מאשר בנימין, בחור שהכיר היטב אביו של יעקב. הוא סרב בתוקף שבנו יעזור ויתרום לאותו האדם.

על אף ניסיונותיו הרבים יעקב לשכנע את אביו, הוא נשאר בשלו ולא היה מוכן לשמוע. לבסוף החליט יעקב לגשת אל הגר"ח קנייבסקי שליט"א וסיפר לו על הדילמה הקשה ועל סירובו של אביו. ביקש הרב את אביו של יעקב להגיע אליו וכך הוא עשה.

כשהגיע אליו, שאלו הרב מדוע בתור יהודי צדיק וירא שמיים הוא לא מוכן להציל יהודי אחר, כשלפתע החל אביו של יעקב לבכות וסיפר כי לפני שנים רבות עבר דברים נוראיים בשואה ובמחנה הריכוז בו שהה היה קאפו, מפקד יהודי מטעם הגרמני שכינו אותו "בומבה".

אותו מפקד היה מתעלל ומכה אותם, אך ישנו מעשה בלתי נשכח שעשה. אביו של יעקב המשיך לספר כי כל משפחתו נספו בשואה מלבד בנו יחידו, לוליק, שהיה כל חייו ושהה איתו במחנה.

בעת הוצאת הילדים להורג, לוליק שהיה פעלתן ואנרגטי נהג למצוא מחסה ולהסתתר בעליית הגג. בלילות הוא ניתר בשקט ממקום למקום על מנת לחפש אוכל עבור היהודים הרעבים במחנה. בוקר אחד נעלמו עקבותיו של לוליק ובבוקר הוציא אותו משם הקאפו ואביו של לוליק שמע לפתע שתי יריות. הוא הבין כי איבד את לוליק שלו, אהוב ליבו ובנו יחידו. אותו קאפו הוא לא אחר מאשר אותו בנימין.

לאביו של יעקב נותר כעס עצור ועצב שאין לתאר בליבו לאורך השנים ועל כן הוא לא היה מוכן להציל את בנו של בנימין בשום אופן.

הקשיב לו בסבלנות ובאהבה הרב קנייבסקי, הנהן בראשו והבין לליבו ולבסוף שכנע אותו להציל את אותו אדם בטענה שאנחנו יהודים רחמנים ולא עושים חשבונות שמיים.

הסכים לכך אביו של יעקב בתנאי שייפגש ראשית עם אותו קאפו - בנימין. השניים נפגשו ואביו של יעקב פרק את כל אשר על ליבו, את התסכול והעצב שהצטברו בליבו לאורך השנים, בכעס ודמעות. הקשיב לו בנימין בשקט ובהבנה, קיבל על עצמו את כל הביזיונות וביקש ממנו לומר דבר אחד.

הוא סיפר כי בכל פעם הוא נהג להגן על לוליק ולהציל אותו מעיניהם של הנאצים, הוא זה שדאג להחביאו בעליית הגג אך באותו היום הנאצים עלו על עקבותיו ורצו להוציאו מיד להורג.

בנימין התעקש לטפל בעניין בעצמו וגרר את לוליק החוצה ביחד עם שני שומרים נוספים, אך במקום לירות בלוליק, ירה בשני השומרים, השליך את לוליק מעבר לגדר ואפילו דאג לו מידי יום לפירות על מנת שלא יגווע ברעב.

בנימין סיפר כי לאורך השנים הוא חיפש רבות את אביו של יעקב, משום שרצה להחזיר לו את בנו, אך לא הצליח לאתר אותו. לפתע הביט בו בנימין במבט חודר וגילה את הסוד הגדול - הבן שלו שעתיד לעבור השתלת מֵח עצם הוא לא אחר מאשר לוליק, בנו, ואם הוא לא יסכים לתרום עבורו מח עצם אז הוא למעשה אחראי למותו של בנו האהוב שאבד בשואה.

אם אביו של יעקב לא היה מוכן לשמוע בדברי הרב קנייבסקי הוא היה סוחב איתו את הקושי הזה כל חייו בבטן, לא היה זוכה לדעת כי בנו אהובו בחיים וגרוע מכך, הורג אותו (אילו היה ממשיך בסירובו לא להציל אותו ולתרום עבורו).

אחים יקרים! בפרשת השבוע משה מתלונן לקב"ה מדוע הוא עשה רע לעמ"י, ואז נכתב בפסוק: "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה'" - אלוקים זו מידת הדין וה' זו מידת הרחמים. כלומר, אומר הקב"ה למשה שלפעמים בעולם הוא יראה גם את מידת הדין, קשיים, משברים, צרות וביזיונות, אך בתוך כך צריך תמיד לזכור שהכל זה רחמים מה'. אם לא נבין שה' יתברך שולט בהכל ושכל מה שעושה הוא לטובה, אנחנו רק נפסיד מכך.

אותו סיפור על תרומת מֵח עצם, מלמד אותנו שאם נזכור במוחנו את עצם קיומו של ה' יתברך בעולם שהוא המקור לכל הברכות והטוב, נצא מכך מורווחים ושמחים.