איפה כתוב בתורה שאסור לשקר?

איפה כתוב בתורה שאסור לשקר? איסור שקר הוא חמור ביותר ואדם שרגיל לשקר עליו אמרו חז"ל שהוא אחד מארבע הכתות שאינן מקבלות את פני השכינה כמו בה במסכת סוטה (מב).

אמר רב ירמיה בר אבא ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה: "כת ליצים וכת חניפים וכת שקרים וכת מספרי לשון הרע"

כת ליצים דכתיב (הושע ז, ה): "משך ידו את לוצצים". כת חניפים דכתיב (איוב יג, טז): "כי לא לפניו חנף יבא". כת שקרים דכתיב (תהלים קא, ז): "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". כת מספרי לשון הרע דכתיב (תהלים ה, ה): "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע".

המקור לאיסור שקר הוא הציווי הכללי שנאמר בפסוק בתורה: מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע (שמות כג, ז).

וכתב בספר החינוך (מצווה עד) על חומרת השקר: "כי השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו, והמארה והקללה בבית כל אוהביו, מפני שהשם יתברך אל אמת, וכל אשר איתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא אל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד.

אבל כל מי שמעשיו בהיפך מידותיו הטובות והם בעלי השקר, שהם היפך מידותיו ממש! כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא הפך מידותיו, והפך מידת הברכה שהיא בו, היא המארה והקללה, והפך השמחה והשלום והתענוג שהם איתו, הוא הדאגה והקטטה והצער.

כל אלה (איוב כ כט) חלק אדם רשע מאלוקים (כלומר, כל אותם הדברים הקשים שהוזכרו כאן הם חלקו של אדם שמשקר, שמסלק ממנו את הברכה).

איפה כתוב בתורה שאסור לשקר? הרב אברהם ברזילאי - האם הילד שלי שקרן?

ועל כן הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה כמו שכתוב מדבר שקר תרחק. והנה הזכירה בו (התורה) לשון "ריחוק" (תרחק) לרוב מיאוסו, מה שלא הזכירה כן בכל שאר האזהרות.

ומצד הריחוק הזהירתנו (התורה) שלא נטה אזנינו כלל לשום דבר שנחשב שהוא שקר, ואף על פי שאין אנו יודעין בברור שיהא אותו הדבר שקר, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין מד ב) הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" ( עד כאן לשון ספר החינוך).

אולם מכל מקום כיוון שעיקר הפסוק נאמר על איסור שקר בבית דין או בעניינים הקשורים למשפט (כמובא במסכת שבועות דף ל עמוד ב), לכן אמרו רבותינו במסכת בבא מציעא (דף כג עמוד ב) שיש אופנים שבהם יהיה מותר לאדם לשנות בדיבורו ואף לשקר משום ענייני ענווה וצניעות או משום דרכי שלום,

כגון שהאדם לא חייב לספר כמה תורה הוא למד ויודע, או עניינים הקשורים לצניעות אשתו, או על מנת להגן על אדם שלא יבואו להזיק לו או לרכושו.

ובספר שאלות ותשובות תורה לשמה לרבינו יוסף חיים (תשובה שס"ד) האריך הרבה בדוגמאות מהתלמוד על מקרים בהם חז"ל שינו בלשונם מפני דרכי שלום, ענווה או על מנת שלא לפגוע ברגשותיהם של אחרים, אם האוכל לא יצא טוב בבית, שאז יהיה מותר לומר שהאוכל יצא טעים וכדומה.

ובוודאי שבענייני כגון אלו כדאי תמיד להתייעץ עם חכם הבקיא בהלכה, על מנת שלא לבוא לידי איסור שקר חלילה "והאמת והשלום אהבו".

איפה כתוב בתורה שאסור לשקר? שבר את הרשת: "כשסופרמן שלגיה ופינוקיו פגשו את נפתלי בנט"