מודה אני לאישה: תפילת בוקר

מדוע צריך לברך אותן והאם אפשר לקרוא אותן בחצות?

תשובה:

שלום וברכה, ברכות השחר נאמרות בזמן שאדם קם משנתנו ישנו מנהג שנהגו בו המקובלים לומר ברכות השחר בחצות הלילה אומנם אין זה נחלת כלל הציבור 

"ברוך אתה השם המחזיר נשמות לפגרים מתים מודה האדם על החזרת הנשמה לגוף שהיה מוטל כפגר מת (זמן השינה) ועכשיו קם לתחייה"

"הנותן לשכוי להבחין בין יום לבין לילה" - ברכה הוא נתקנה על טבע התרנגול שיודע מתי זמן עלות השחר.

מתי מסתיים הלילה והפציע היום (למעשה שעון מעורר טבעי לאדם), יש אומרים שברכה זו מדברת על הלב שיודע להבדיל בין טוב לרע 

"פוקח עיוורים" - הודאה על החזרת הראייה לא עיוורון בשעת השינה והוא על עצם הראייה ביום יום 

"מתיר אסורים" - האדם שיושן אין לו יכולות להזיז את גופו בחופשיות ברגע שמתעורר יוצא מהמאסר שהוא היה נתון בו 

"זוקף כפופים" - כשהאדם ישן הרי הוא כפוף ורק לאחר היקיצה הוא יכול למתוח את גופו ואנו מודים על הזכות הזאת 

"מלביש ערומים" - הודאה לקב"ה על הביגוד שיש על גופנו. ברגע שהאדם לבוש הוא יכול לצאת לרחוב, להתראות עם בני אדם, לשמר את כבודו ומעל הכל להתפלל לברך וללמוד תורה מה שהיה אסור ללא לבוש הולם.

"הנותן ליעף כח" - אדם הולך לישון כשהוא עייף, הגוף אינו מתפקד כראוי המחשבה שלו כבדה לפתע הוא נרדם מטעין את עצמו מחדש וקם בבוקר חדש עירני עם כוחות עם שמחה תודה רבה להשם על ההתחדשות הזאת 

"רוקע הארץ על המים" - תודה רבה לקב"ה שיצר עולם שיש קרקע מוצקה לדרוך עליה,הקרקע מכסה את המים התחתונים ולא יש הליכה בטוחה וקלה 

"המכין מצעדי גבר" - תודה להשם שיש לנו רגליים בריאות שלמות שהולכות ממקום למקום תודה להשם שצועד איתנו ושומר אותנו בכל מקום 

"שעשה לי כל צרכי" - מודים לקב"ה שיש לנו נעליים לרגלנו ובזכותם אפשר לצאת מהבית ולעשות את כל מה שאנו צריכים יוצאים מהבית הולכים לבית כנסת יוציאם לקניות לוקחים את הילדים ללמוד תורה בלי נעליים לא היינו יכולים לצאת מהבית 

"אוזר ישראל בגבורה" - ישנה הלכה שאוסרת על האדם להתפלל לברך או ללמוד תורה אם ליבו רואה את ערוותו לכן נהגו לקשור באזור המותניים חגור שתהיה לחוצץ ברכת אוזר ישראל נתקנה על אותה חגורה שמאפשרת לנו את עבודת השם 

"עוטר ישראל בתפארה" - ברכה זו מתחלקת לשתי הודאות נפרדות.

האחת על הכיפה (כיסוי ראש לנשים) שעוטרת את ראשנו ומבדילה אותנו מהכלל לומר אנו עבדי השם וזה הסמל לכך בנוסף ללא כיסוי הראש לא יוכל האדם להתפלל או לברך 

הודאה נוספת היא על מצוות תפילין שהיא עטרה וכתר לראשנו 

"שלא עשני גוי" - זכיתי להיוולד יהודי, שייך לעם הנבחר ,חייב בתריג מצוות ומותר לו לשמור שבת 

"שלא עשיני עבד / שפחה" - עבד הוא אדם שאין לו בחירה על מעשיו האדון שלו קובע לו מתי לקום ומה לעשות אבל אנחנו זכינו להיות בני חורין שיכולים להחליט על עצמנו ולבחור לעבוד את הקב"ה ולקיים מצוותיו 

"שלא עשני אשה / ברוך שעשני כרצונו" - חלק גדול מקיום המצוות מוגדר שמצוות עשה שהזמן גרמה וממנו נשים פטורות גם מצוות תלמוד תורה שהיא כנגד כל המצוות אין חובה על האשה לעסוק בו 

מבחינתנו להפסיד את החיוב של אותם המצוות זהו הפסד שאנו מודים להשם שזכינו בו למרות העובדה שנשים שלמות יותר שכן אשה מברכת שעשני כרצונו דהיינו שהיא במקום הגבוה שלה והיא כבר ברמה שהאלוקים קבע אולם אנו החסרים מודים על האפשרות להשלים את החוסר לבד וכל לגרום בעצמנו לקרבה אלוקית

הודאה על כל החסדים האלוקים קימה בבוקר ובקשה לזכות ללמוד תורה לקיים מצוות ולהנצל מכל פגע 

מודים לקב"ה על עצם דברי התורה מבקשים שנזכה והתורה תהיה מתוקה וערבה לנו זרענו ולכלל ישראל, תודה להשם שמלמד אותנו תורה. ותודה רבה על הבחירה מבין כל אומות העולם בעצם ניתנת התורה לימודה וחיוב קיום המצוות 

לבסוף היות שברכנו על תורה קוראים כמה פסוקים שתהיה לברכה על מה לחול. הפסוקים הם פסוקי ברכת הכהנים שנתחיל את היום עם ברכה.

אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. פּוֹקֵחַ עִוְרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַתִּיר אֲסוּרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר:
(בתשעה באב וביום הכיפורים, אין אומרים ברכת "שעשה לי כל צרכי" והנוהגים לברך – יש להם על מה לסמוך)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי: (האשה אומרת: גּוֹיה)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד: (האשה אומרת: שִפְחָה)

(האיש מברך)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה:

(האשה מברכת ללא שם ומלכות)
בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה, אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שְתַרְגִילֵינִי בְּתוֹרָתֶךְ, וְתַדְבִּיקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְאֶל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא, וְלֹא לִידֵי עֲוֹן, וְלֹא לִידֵי נִיסָיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן, וְתַרְחִיקֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע, וְתַדְבִּיקֵנִי בְּיֵצֶר הַטּוֹב, וְכוֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָּךְ, וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאַי, וְגָמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה, אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וְיוֹם, מֵעַזֵּי פָּנִים, וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, מִיֵּצֶר רָע, מְחַבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע, מִפֶּגַע רָע, מֵעַיִן הָרָע, וּמִלָּשׁון הָרָע, מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶּן בְּרִית:

ברכות התורה

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה:

וְהַעֲרֵב נָא, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: