"הנותן לשכוי בינה להבחין" - חשיבות התפילה דווקא בבוקר

להתעורר בכל בוקר זה לא דבר של מה בכך. אנחנו עוברים ממצב של שינה שהגוף חצי משותק למצב של עוררות מוחלטת, הכרה ותפקוד. הבוקר הוא נקודת הזינוק של היום, הרגע המשמעותי ביותר בו קמים לעוד יום חדש ולעבודת הבורא.

ע"פ הגמרא ברגע שמתעוררים נזכרים בנשמה שנכנסה וחזרה כעת לגופנו לאחר ששהתה במהלך הלילה בעולמות עליונים ולכן אנחנו מודים, אומרים את ברכת "מודה אני" וברכות השחר. מיד עם ההתעוררות אומרים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה" – השכוי למעשה הוא הלב, ה' נתן ללב יכולת הבחנה והבדלה בין היום ובין הלילה. האם הדבר קשור ללב או לעיניים? כשמתעוררים, גם אם חשוך בחוץ אנחנו עדיין מבינים ויודעים שהיום עומד להתחיל – בזכות בינת הלב.

הלב יודע להבחין בין יום ובין לילה גם ע"פ הפשט אך גם במשמעות של הבחנה בין טוב לרע, כאשר היום מסמל את הטוב והלילה מסמל את הרע. כלומר הלב יודע להבחין בין טוב לרע. גם התרנגול נקרא "שכוי" ויודע להבחין בין יום ובין לילה ומשמיע את קולו עוד טרם הזריחה.

ע"פ הרש"ר הירש, התרנגול קיבל כישרון מיוחד עבור התפקיד שלו, הוא מבחין מיד בעלות השחר ומעיר את כל הישנים שיקומו לעבודת הבורא. כך צריכים לעשות גם כל בריותיו של ה', לברך את הבורא ולהודות לו מיד עם הקימה. חלק מההודיה היא על יכולת ההבחנה שלנו בין יום ובין לילה ויכול ההבחנה שלנו בכל דבר בעולמו המופלא של הקב"ה.

תפילת הבוקר: ברכת הבוקר - הרב אדיר עמרוצי ברכות השחר: