מסכת מועד קטן
הדף היומי מאת הרב פנחס יוסף אקרב:
דף יג עמוד א
* למסקנת הגמרא: כוון מלאכתו לעשותה במועד ומת - לא קנסו את בניו שלא יהנו מאותה המלאכה כמו שקנסו אותו.
* טימא טהרותיו של חברו ומת - לא קנסו את בנו שישלם על כך (כי היזק שאינו ניכר לא נחשב להיזק ולכן קנסו רק אותו אך לא את בנו).
* מותר לקנות בחול המועד בתים עבדים ובהמה רק במקרים הבאים: (1) כאשר קונה אותם לצורך המועד (2) כאשר זה לצורך המוכר (שזקוק לכסף כדי לקנות אוכל).
* מותר לתת לפועל מלאכה שאינה לצורך המועד כאשר זקוק לכסף לצורך אכילתו במועד.
* בארבעה עשר בניסן מותר לעשות מלאכה בדבר שהוא לצורך המועד (חייטין, ספרין, כובסין).
* אסור לפנות חפצים מבית לבית במועד, אך מותר לפנות מהבית לחצרו.
דף יג עמוד ב
* מוכרי פירות כסות וכלים - מוכרים בחול המועד בצנעה לצורך המועד, ולדעת רבי יוסי: יש שהחמירו על עצמם לא למכור כלל.
* נחלקו האמוראים בביאור המילה "חילקא".
* חנות הפתוחה לרשות הרבים - אין לפתוח בחוה"מ את החנות כדרכו, אלא פותח דלת אחת ונועל דלת אחת.
* המשנה הראשונה בפרק שלישי (פרק "ואלו מגלחין"), המתחיל בסוף העמוד, מלמדת שמי שאי אפשר היה לו לגלח בערב יום טוב מותר לו לגלח בחול המועד.