למה אסור לדבר בתפילה?

נשאלת השאלה מדוע אסור לדבר בזמן התפילה? בית כנסת הוא מקום קדוש ביותר ויש להקפיד מאוד בשמירה על כבודו. ישנם אנשים הנוהגים לא לדבר בכלל בבית הכנסת שיחות חולין, לא רק בשעת התפילה והם מלמדים זכות גדולה על העם.

אם אף אדם לא היה מדבר בבית הכנסת, אין זה היה נחשב למעלה לא לדבר נעלה, אלא שלא כך הדבר, קורה מצב שישנם מעטים הנוהגים לדבר בבית הכנסת.

אומר הזוהר הקדוש שאדם המדבר בבית כנסת נחשב לאדם שאין לו אלוקים חלילה. זו אמירה נוקבת מאוד המפנה אצבע מאשימה כלפי אותם אנשים הנוהגים לדבר בבית הכנסת. מדוע ישנה פנייה נחרצת? היכן נעוץ האיסור הגדול בדיבור בבית הכנסת?

אם אדם מאמין שהקב"ה שומע תפילה והוא נוכח וקיים גם בבית הכנסת, על אף אותה הידיעה לא מונעת ממנו להפסיק לדבר – אין תרופה למכתו. הרי הוא לא ראוי לעמוד מול מלך גדול וחשוב ולהתנהג בצורה לא מכובדת, לענות לטלפונים ולדבר דיבורי סרק.

אם אותו אדם לא בטוח האם זה המלך, אז יש מקום ללמד עליו זכות, אך אם אדם מודע בהחלט שהוא עומד מול מלך מלכי המלכים הנמצא ונוכח בכל שנייה ושנייה ועדיין יש לו עזות לדבר מולו – אז מצבו עגום ביותר. מדובר בזלזול מוחלט.

אם אדם היה מאמין באופן אבסולוטי שה' יתברך שומע לתפילה שלו בכל רגע ונמצא שם כל העת – הוא לא היה מעז לדבר דברי חולין ולא לכבד את המעמד הקדוש הזה. בית כנסת הוא המקדש היחיד שנשאר לקב"ה, אם אדם מעז לזלזל בקדושתו, לדבר ולקרוא כל מיני עלונים של פרשת השבוע למיניהם באמצע התפילה, זה חמור מאוד.

לכל דבר יש זמן ועת – תפילה בבית הכנסת היא ממש לא הזמן הנכון לדבר דיבורי סרק. אדם צריך להתמקד רק בתפילה ולהיות כל כולו נתון לשיח הטהור והקדוש עם יוצרנו, עם המלך הבלעדי של העולם. כפי שלא נעז לדבר דברי סרק מול אדם חשוב בפגישה חשובה, קל וחומר מול הקב"ה שאחראי לכל נשמה ונשימה שלנו.

למה אסור לדבר בתפילה? הרב רביד נגר - חומרת הדיבורים בבית הכנסת: