עצום: שנים של המתנה הגיעו לסיומם בזכות אמונה תמימה בבורא

כך כתבה אבי'ה סוליקא בדף הפייסבוק שלה:
ערב סוכות שנה שעברה, אני נפרדת מאחד הבחורים שהייתי בטוחה שאקים איתם בית, הלב שלי נשבר ואני נכנסת לחג עם לב כבד ועיניים דומעות.
אני מחליטה לעשות הפסקה מעולם הדייטים ולרפא את הלב שלי, גם אם זה ייקח שנה.
לאורך כל אותה התקופה אני מבקשת מהקב״ה ״בבקשה טעטי אל תגרום לי להתאהב באף בחור שלא יהיה האיש שלי, אני לא אוכל להתמודד עם עוד אכזבה ולב שבור״.
אחרי חצי שנה אני מחליטה לנסות שוב, לבדוק אם יש לי כבר מקום להכיל אהבה חדשה ואני לא מפסיקה להתפלל, לבקש מהקב״ה שיקים לי את הבית שלי, שאני מתגעגעת, שאני מתהלכת חסרה בעולם ושאין דבר שאני רוצה יותר מלהתחתן.
אני נפגשת עם בחור חדש לתקופה קצרה שנגמרת אחרי כמה שבועות ואני מודה להשם יתברך שהראה לי שהלב שלי כבר פתוח ושיש לי מקום לאהבה.
החלטתי שהשנה אני מתחתנת, כיוונתי את כל כולי לעבר הרצון הזה, קניתי שמלה לבנה והחלטתי שאותה אלבש לאירוסין שלי בפעם הראשונה, קניתי קומקום ורוד וקבעתי שאני שומרת אותו לבית שלי ושל האיש שלי.
קניתי בגדים לתינוק, חפתים לחליפת חתן, מפות לשבת ועוד ועוד.
כשדיברו איתי על חתונה ביקשתי ״תתפללו עליי! אבי׳ה בת בת שבע אוסא״.
וכששאלו אותי אם אני מתחתנת גם אם לא יצאתי באותה התקופה עם אף בחור חדש אמרתי ״בעזרת השם בקרוב ממש״.
נסעתי להתפלל אצל הצדיק מיבניאל ביום חורף קר, הכי רחוק שאפשר, אני פועלת מלמלטה ואתה בורא עולם תפעל מלמעלה.
״אתה יודע ריבונו של עולם? יש כל כך הרבה אנשים שמתפללים על הגאולה שלי, שמחכים לנס שלי, הישועה שלי תעשה לך כזה קידוש השם בעולם, ותראה לכולם מהו כוח של תפילה ואמונה״.
לאורך כך השנה אני רק מודה.
אני מחליטה לזרוק את השכל ולהגיד תודה על הכל.
על כל פרידה.
על כל הצעה שהתמסמסה.
על כל ציפייה שנגמרה באכזבה.
״אני בידיים שלך.
אתה תחליט מה יהיה ואיך.
כשאני אביא ילדים לעולם בעזרת שמיא אני אדאג להם לאוכל ובגדים, אתה הבאת אותי לעולם תדאג לי לזיווג שלי״.
ואני משליכה עליו.
אני רק עושה השתדלות ומתפללת.
אין לי יותר מזה כלום.
הרצון שלי זה הרצון שלך.
אתה ביקשת ממני להקים בית תעזור לי לבנות אותו.
ואני מאמינה בלב שלם שזה קרוב.
ממש.
שמה מטפחת ומספרת לו איזה קידוש השם זה יעשה.
וממשיכה לעבוד על הרצון שלי.
מדייקת אותו ממש.
לומדת לשים את המבט שלי על הדברים החשובים בזה שאבנה איתו את הבית שלי.
שיהיה לו לב טוב ויראת שמיים.
מתפללת עליו במדוייק.
ומודה כל לילה לקב״ה כאילו זה כבר כאן.
סבתא שלי הצדיקה מציעה לי שניסע לבאבא סאלי לקנות לי טלית, אנחנו נוסעות ואני מחליטה לקנות לו טלית במידה הכי גדולה ״תזמני לך שיהיה גבוה״ אומר לי המוכר שם בחנות ואני מקשיבה לו, עוצמת את העיניים ומדמיינת את האיש שלי גבוה וגדול בדיוק כמו שאני רוצה, שיעטוף ויחבק אותי.
באותה התקופה אני נמצאת במצב הכי הכי נמוך שלי.
אחרי פרידה מעוד בחור שמצא חן בעיניי.
אני מרגישה שאני הופכת אדישה, עוד בחור ועוד הצעה, עוד טלפון ועוד הודעה.
הכל נראה בעיניי אותו הדבר.
״אני כבר עייפה השם יתברך ואין לי מושג מאיפה זה יגיע, אם אתה רוצה שאתחתן אני משאירה את זה לך, אני כבר עשיתי הכל, עכשיו זה אצלך״.
כבר לא ראיתי מאיפה זה יבוא.
אבל כל אותו הזמן לא הפסקתי להמשיך ולנסות.
אין לי מושג אם זה יהיה שלי אבל אני מנסה אבא.
אני רואה ראיון של הרבנית לאה קוק שמדברת על התקופה שבה הכירה את בעלה הרב דב קוק והיא מספרת שם איך כל דבר שעשתה כיוונה לזה שיהיה בעלה, כל חסד, מעשה טוב, מצווה או צדקה ״שהחסד הזה שאני עושה יהיה לבעלי שלומד עכשיו תורה״.
ואני מחזיקה בזה.
עושה מעשה טוב ומבקשת שזה יהיה לאיש שלי.
כל וויתור, הארת פנים, שתיקה, או מצווה. 
באחד הימים אני נפגעת מאדם קרוב אליי מאוד, כמעט ואני כועסת ואני מחליטה לשתוק ״בורא עולם בזכות הביזיון הזה והשתיקה שלי שמחר אכיר את בעלי״.
לא החודש, לא השנה ולא בעוד שבוע, מחר.
אתה כל יכול״.
אני בוכה ומבקשת.
מאמינה בלב שלם שזה מגיע.
שזה כאן ממש מעבר לדלת.
בדיוק כמו שאני רוצה.
לא כמעט ולא ליד.
גם אם אני היחידה שמאמינה בשביל עצמי.
׳בוודאי ישנו שם׳
למחרת אני מקבלת הודעה מבחור בשליש גן עדן שהיה כזה מתוק ומצא חן בעיניי כל כך.
אני עונה לו.
אנחנו מדברים כבר באותו הלילה כמה שעות ומחליטים להיפגש למחרת.
כבר בדייט השלישי שלנו אני יודעת שמצאתי.
שזה האיש שלי.
בפשטות.
בלי הרבה בלבולים ומחשבות.
עברתי כל כך הרבה במסע ובמדבר שלי שידעתי בלב שלם שכשזה יגיע בורא עולם יעשה איתי חסד ויביא לי את זה בפשטות, לא יכול להיות אחרת.
אחרי כמה חודשים אנחנו מחליטים להתחתן.
בערב שבת קודש.
מחליטים שאנחנו רוצים יחד בית.
ושהגיע הזמן להפסיק לחפש.
ערב סוכות בדיוק שנה אחרי אותה הפרידה אני עומדת עם האיש שלי מול קודש הקודשים, מוסיפה אבן לחורבות ירושלים.
לא מפסיקה לבכות ולהלל את הקב״ה על הנס והחסד.
ועל הזכות להקים בית בארץ ישראל.
תודה שלא עזבת אותי אף פעם.
שצעדת איתי צעד צעד במסע שלי.
שניחמת כשנשבר לי הלב והראית לי עין בעין שהאמונה שלי בך משתלמת.
ושכל מה שעברתי היה רק פרוזדור לבית הזה.
שנבנה מכל כך הרבה תפילות ודמעות.
אין סוף פעמים הבטחתי לקב״ה שאעשה לו פרסום הנס שזה יגיע.
שאספר בכל מקום אפשרי על החסד שהוא עשה איתי שיהיה אור לכל כך הרבה נשים שעוברות את מה שעברתי בדרך להקים את הבית שלהן.
ואני מספרת אותו עכשיו.
בהודיה גדולה לריבון כל עלמיא כדי שיאיר.
שייתן תקווה והארה אפילו למישהי אחת שנמצאת ברגע של יאוש או משבר.
תבקשי.
תתחנני.
ברכב, לפני השינה, בזמנים שמסוגלים לישועה, ברעוא דרעווין ובכל מקום אפשרי.
תשכנעי את בורא עולם.
תספרי לו שאת רוצה בית של תורה.
שאת רוצה ילדים צדיקים שישבחו ויהללו אותו.
ושאת רוצה קדושה וקירוב הגאולה.
את לא מתארת לעצמך כמה זה קרוב.
אל תפסיקי להתפלל.
אל תפסיקי להאמין.
השם יתברך מזווג זיווגים מבריאת העולם.
ואת תראי איך כשזה יגיע תביני למה עברת את כל מה שעברת.
למה בכית וכאבת.
הייתי עוברת את כל מה שעברתי שוב אם היו מספרים לי שזה יהיה האיש שלי בסוף.